לאן?

אני פותחת עוד פרק על כאב,

עוד יום אויב

עוד בוקר חשוך

עוד לילה תשוש

אני פותחת עוד פרק כואב,

הישן נשאר ישן

והחדש הלך לישון.

כך שאני בין שמים וארץ מחפשת לאן באמת אני הולכת.

אין לעי כוח כבר.

כתבתי פעם-חזרתי לכתוב שוב, לא מתכוונת לחשוף איזה לוג-מאוכזבת מעצמי,אולי בהמשך אעדכן פרט פרט עד שיוצר איזשהוא תמונה נורמלית!!

אני רוצה לכתוב לכתוב הכל מבלי שיפטו שיקראו שיראו שיש אחת שזאת אני שמחפשת תשובה ועדדין לא מצאה.

אני כבולה בשרשרת של אישפזוים,במחלה ארורה(אנורקסיה-בולימיה),ובילדות לא נישכחת!!!

לא אוהבת לשבת ולכתוב כל זה זה ניראה כאילו אני מרחמת על עצמי ולא, אני לא!! אין מה לעשות זה המצב זה היעוד שלי בעולם ליפול לעולם שחור אז זה מה שיהיה הבעיה שאני ממש לא רוצה את זה.

אולי יש חלק שזה בידיים שלי,אבל חלק מאוד ענק נימצא בראש שלי ולנקות ראש זה לא כזה קל, בלילות אני לא ישנה עושה סדר במחשבות שיבואו מחשבות חדשות וחיוביות שיהיו להם מקום, אבל כל בוקר אני מוצאת את עצמי עם אותה מחשבה:"מה עכשיו?לאן?איפה?ומה יהיה?" איך אפשר לענות על שאלות פשוטות אם הרכב חייב כה מורכב. אז אני שואלת ואז זה תופס את כל החלל החשיבה, פעם חשבתי שאני מישהי שמגיע לה לחיות כי בסך הכל לא חטאתי, אבל זה הייתה חשיבה מעוות כי חטאתי בגדול עצם קיומי פה, ונזקיי לי ולקרובים לי, אני יודעת שהמילה אונס תסגיר את זה שאני לא אשמה(כמו שכולם אומרים) אבל זה לא באמת ככה כי אני כן!!! או אולי זונה-כי זה לא פעם ראשונה. אתם יודעים פשוט לא הגבתי קפואה שכבתי וננתי את כל כולי רעדתי נכון כי היי קר אבל קצת פחדתי ואם פחדתי אז למה לא עשיתי כלום- היום אני בת 18 אני מרגישה שמגיל 3-4 הגדילה פסקה ואני גודלת לשווא למרות שאין בי תחושת היתפתחות. בתקופה האחרונה ניסיתי לשים קץ לחיים שלי אבל לבסוף ניצלתי(באסה) בלעתי יותר מ80 כדורים לא ראיתי כלום בעיניים בלעתי ב4 נאגלות של כמות גדולה, לפני שבלעתי ביררתי סיכונים רציתי שזה יהיה מוות!! אבל כמו חתולה יש לי שבע נשמות לצערי. ובסוף מצאתי את עצמי שרועה על מיטת בית החולים עירומה ומחוברת למכשירים.

היתעוררתי בוכה לא הבנתי איך זה שהוא שלמעלה נותן לי את החיים שלי כמו יקריה בפרצוף.

אני חייה עם עוד מישהי בתוכי (מיה ואנה)-[אנורקסיה-בולימיה]בעצם עם עוד 2..

החברות היחידות שמנקות אותי קצת משחררות אותי ומארחות לי חברה אמיתית.

לכן קשה לי כה לנתק תא החבל שמחבר אותי ביני לבינהן.

אני שוקלת את המטרות בחייםש לי ואת ההפסדים שיוצא מהם ואני קולטת שההפסדים כה ברים שחבל לעבוד בכלל על המטרות אז אני נותנת לעצמי לשקוע למקום "הלא בריא" אני תווה עם עצמי למה אני כותבת שוב את כל זה כאן, ומה המטרה שלי בלפתוח בלוג,אבל אני יודעת שיש עוד הרבה שחיים בתחושות שלי,ולכן אני נותנת לעצמי לזרום ולגלות עולמות של אנשים.

אני עוד אכתוב,אני מרגישה שאני חייבת להיתנקות- כי האסלה כה רחוקה ממני-ונישאר לי רק את האפשרות "להקיא על הדף" וזה מה שאעשה למרות שיותר קל באסלה.

מצטערת על המגילה. נקווה שהבלוג הזה יוביל לאינשהוא!!