בוהו !

מכירים את ההרגשה שמלא ילדים אומרים לך שבכל זמן שתצטרך אותם הם יהיו שם בשבילך,

ובתכלס כל פעם שאתה באמת ממש ממש צריך אותם הם לא שם.

ככה בערך אני מרגישה בזמן האחרון.

אני כבר לא מסתדרת עם הרבה מהחברים שלי וכשרואים את זה כמעט ואף אחד לא ניגש לעזור לי,

זאת אחת ההרגשות הכי מגעילות שאפשר להרגיש,

ואלה גם אחת ההרגשות שאי אפשר לשנות אותן, אפשר רק להתרגל אליהן,

וזה לא כאילו ילדים יכולים להגיב לי ולהגיד שזה לא נכון, יש איזה מיליארד הוכחות,

ולאף אחד לא איכפת, סתם לדוגמא- מלפני כמה ימים הרגשתי הכי חרא בעולם ורשמתי על זה פוסט,

 אף אחד אפילו לא הגיב, חוץ ממישי אחת שהגיבה ואפילו לא בהקשר הזה.

זה גורם לבנאדם להרגיש אפילו יותר רע,

זה הדברים הקטנים שהורסים את המצב רוח..

 אז זה הכל, וכדי שלא יהיה לכם תירוץ הנה:

אל תגיבו בבקשה