בוהו !

כן כן פסוט אחרי פוסט,

מה לעשות שאני ילדה חסרת חיים..

למרות שאין לי כ"כ מצב רוח לעשות פוסט הפוסט הזה לא עליי,

הפוסט הזה שיך לקאפמניות!!!!!!!!!!

התאריך היה ה26, המסיבה ה27 והופסט 28,

איזה סדר מתוחכם ^^

אז בתאריך לא קרה שומדבר מיוחד,

ה-26:

בגלל שאנחנו עדיין לומדים T_________T   חצי מהביצפר לא היה בביצפר,

התקשרתי לנעמה היא הייתה בבית עם דפנה ומורג והיא לא יכלה שעוד יבואו אליה,

ויערה הייתה איתנו, אחרי כמה זמן (איזה 10-15 דקות היא החליטה שהיא הולכת הבייתה)

ואז היה משעמם ואז היו לי פאדיחות שאני לא רוצה לדבר עליהן והבייתוש.

ה-27:

בבוקר לא באתי לשלוש שעות הראשונות XD ( התחלתי ברבע ל-8, והלכתי למיכ ב9ו20)

אחרי זה ב10 הלכנו עם מורג להפנינג או איך שזה לא נקרא.. ואז הייתה להקה ממש ממש נחמדה,

היה ממש ממש מצחיק וכיף ^^

אחרי זה חזרתי למיכ נשארתי עד 4 והלכתי הבייתה.

בערב: התארגנתי ואיריס באה אליי באיזה 10לתשע סיימתי להתארגן והלכנו לסיפרי,

בדרך לסיפרי אני לא רוצה להגיד איך זה הגיע לזה אבל אמרתי לאיריס:

אני: תראי איזה פרצוף עקום יש לך!

איריס: איך אני יכולה לראות את עצמי??

אני: נווו יש פה מראה במכונית של האוטו..

ואז איריס הלכה לה למראה שליד החלון באיזה אוטו הסתכלה על עצמה והתחילה להגיד היי סקסית  

ואז אני מסתכלת עליה והיא מתסתכלת עליי ומתפקעת מצחוק,

איריס, איריס יהיה טוב *אני מקווה*

אחרי כמה דקות היגענו לסיפרי פגשנו את מיכ והלכנו לקאופמניות.

היה סבבה חוץ ממשו שאני מעדיפה לא לדבר עליו...

חזרתי ב3 ומשו עם ליווי של מורג, טלי, יוסי וליאור - תודה (:

ה-28:

התעוררתי היום באיזה 12 ומשו,

איזה יופי שעוד פעם חסרות לי שעות שינה??

ואז הייתי קצת במחשב רשמתי את פוסטי הקט וזה הכל!!

THE END!

מכירים את ההרגשה שמלא ילדים אומרים לך שבכל זמן שתצטרך אותם הם יהיו שם בשבילך,

ובתכלס כל פעם שאתה באמת ממש ממש צריך אותם הם לא שם.

ככה בערך אני מרגישה בזמן האחרון.

אני כבר לא מסתדרת עם הרבה מהחברים שלי וכשרואים את זה כמעט ואף אחד לא ניגש לעזור לי,

זאת אחת ההרגשות הכי מגעילות שאפשר להרגיש,

ואלה גם אחת ההרגשות שאי אפשר לשנות אותן, אפשר רק להתרגל אליהן,

וזה לא כאילו ילדים יכולים להגיב לי ולהגיד שזה לא נכון, יש איזה מיליארד הוכחות,

ולאף אחד לא איכפת, סתם לדוגמא- מלפני כמה ימים הרגשתי הכי חרא בעולם ורשמתי על זה פוסט,

 אף אחד אפילו לא הגיב, חוץ ממישי אחת שהגיבה ואפילו לא בהקשר הזה.

זה גורם לבנאדם להרגיש אפילו יותר רע,

זה הדברים הקטנים שהורסים את המצב רוח..

 אז זה הכל, וכדי שלא יהיה לכם תירוץ הנה:

אל תגיבו בבקשה

לא יודעת יותר מה לעשות,

השגרה משעממת ואני כל הזמן מרגישה חרא,

אני לא בטוחה כ"כ מה לעשות,

אני כל פעם כועסת על מישהו אחר,

וככל שהזמן עובר אני מרגישה יותר ויותר רע.

גם שמתי לב איך השתנתי בשנתיים האחרונות,

איך השמנתי איך גבהתי, איך התחלתי להתלבש שונה והכל בשנתיים!

אני לא מבינה למה זה קרה ולמה בכלל עשיתי את זה,

כרגע אני לא אוהבת את מי שאני ולא משנה מה אני עושה זה לא משנה כמעט כלום.

גם שמתי לב לזה שחלק מאוד גדול מהאנשים שאני מסתובבת איתם ממש צבועים ואני לא מכירה מישהו אחד שהם כבר לא ריכלו עליו,

כולם כמעט כבר צבועים ואני לא אנסה להוציא אותי בנאדם טוב מהסיפור הזה גם אני עשיתי משו די צבוע, אבל לא הייתה לי כ"כ ברירה  (אם מישהו יודע מה זה אל תגיבו על זה)

ולמרות שאני אשמע עכשיו מטומטמת אני מקווה שבזמן האחרון אני אמצא את עצמי ואני אוכל להרגיש יותר טוב עם איך שאני נראית ומה שאני עושה.

זה הכל לבינתיים, אני יודעת שהפוסט הזה לא היה כ"כ מעניין אבל זה בלוג והייתי חייבת לפרוק קצת ממה שאני מרגישה.

שלכם אדוה.