את קמה בבוקר .
לא רוצה ללכת לבית הספר ,
שונאת את המקום הזה ,
כי הוא נמצא בו .
את הולכת , רק כי אין לך ברירה.
מתפללת שהיום יגמר .
מקרינה שטוב לך,
מקרינה שאת מאושרת ,
מחייכת לכולם חיוכים מזוייפים .
נגמר היום ,
את חוזרת הביתה .
הדיכאון חוזר .
הבכי חוזר .
העצב חוזר .
את נשברת .
אבל את רגילה לזה כבר , זאת השגרה שלך כבר תקופה מסויימת .
את הולכת לישון ,
עם כאבי ראש ועיניים נפוחות מרוב בכי .
משקרת להורים שהכל בסדר .
שזה רק כאב ראש , שיעבור לך .
קמה בבוקר , שוב בלי חשק לכלום.
הולכת לבית הספר , מחייכת חיוכים מזוייפים , שוב.
משקרת לחברים שלך .
מבחוץ , את לא תראי שום דבר .
מבפנים , את תישברי .
אבל זה לא משנה לך כבר ,
זאת השגרה שלך .
וככה זה תמיד .
וכואב לי כבר לאהוב .
האהבה התחלפה לשנאה .
זאת לא אהבה , זאת אובססיה .
זה ילד , שעליו בניתי חיים שלמים .
זה ילד , שבמילה אחת יכול להרוס לי את החיים ,
או לתקן אותם .
זה מישהו , עם רגשות בדיוק כמו שלי ,
בן אדם בדיוק כמוני,
שעשיתי ממנו בערך אלוהים .
זאת אני שטעיתי כי נכנסתי לזה .
זאת אני שטעיתי בגלל שלא הייתי צריכה להתמכר לאהבה הזאת בצורה הזאת .
אבל לא ידעתי שזה מה שיהיה .
אהבה פוגעת ,
אבל לא ידעתי כמה .
לא ידעתי כמה אני אסבול בגלל ילד אחד ,
בגלל אהבה אחת.
ואולי אני בעצם סובלת בגלל עצמי,
אולי אני זאת שגורמת לעצמי לסבול בגלל שאני מכניסה את עצמי לזה ?
יותר נכון , הכנסתי .
כי כבר מאוחר מדי ,
גם אם אני ממש ממש ירצה ,
אני לא אוכל לצאת מזה .
לפחות לא לתקופה הקרובה .
ודיי כבר !
נמאס לי לחיות בתוך המשחקים שלו
נמאס לי להאמין לכל מילה שיוצאת לו מהפה ,
ללכת אחריו ולהיפגע .
ובזמן האחרון אני גאה בעצמי , כי אני שולטת בעצמי .
כי אני לא נותנת לו לשחק בי , אני לא הולכת אחריו בעיניים עצומות .
אבל מה זה משנה בעצם ,
אם מבפנים אני נשברת ?
אם מבפנים אני מתה להיות איתו ? ...
אם אני מסתכלת עליו וחוזרים לי פלאשבקים שלנו ביחד ,
אני מסתכלת על השפתיים שלו ועל הפנים שלו ועל הגוף שלו ועל כולו ,
וחושבת שכל זה פעם היה שלי ... 3\>
אני לא יכולה יותר .
נמאס נמאס נמאס נמאס .
והכי כואב ,
שאני לא יכולה לעשות עם זה כלום .
גם לא לחיות ,
פשוט להיות קיימת \:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
- שירווווש - (: