היא ממש שמחה על הבית החדש שהם מצאו.
בפעם הראשונה בחייה, הוא היה בצד הנכון של העיר. היא פירקה את המזוודות בהתלהבות, מסתכלת על הווילונות החדשים הנעים ברוח.
כמה נפלא! חדר לבד, סוף סוף! בי ת ספר יתחיל בקרוב- יבואו חברים, יהיו מסיבות פיג'מות וסתם מסיבות-בדיוק כמו שהיא תמיד רצתה את החיים שלה.
ביום הראשון של בי ת ספר, הכל עבר חלק, היא מצאה חברים חדשים, ואפילו מצאה לעצמה חבר!
היא חשבה לעצמה:" אני רוצה להיות מקובלת ואני הולכת להיות כזו, כי מצאתי לעצמי חבר שהוא כוכב נבחרת הכדורגל!" כי
בבית ספר הזה אתה צריך כוח, ולצאת עם הבחור הזה ייתן לה כוח.
הייתה רק בעיה אחת- ההורים שלה אמרו שהיא צעירה מכדי לצאת עם בחורים.
"אז אני לא אומר להם את כל האמת. הם לא יבחינו בהבדל. מה יש לי להפסיד?" היא ביקשה להישאר עם חברים בלילה ההוא.
ההורים שלה עשו פרצוף, אבל הסכימו.
היא התכוננה בהתרגשות למאורע הגדול. אבל אז התחילו לעלות בה רגשות אשם.
אבל מה רע בפיצה, מסיבה ונסיעה לאור ירח? ובכן, הפיצה הייתה טובה, והמסיבה הייתה פצצית, אבל הנסיעה תצטרך לחכות, כי הוא כבר היה חצי שיכור בנקודה ההיא.
אבל הוא נישק אותה ואמר שהוא בסדר גמור, אבל אז החדר התמלא בעשן והוא לקח שאיפה מהג'וינט.
היא לא יכלה להאמין שהוא מעשן כאלה דברים. עכשיו הוא היה מוכן לנסיעה, אבל רק אחרי עוד סיבוב מהג'וינט.
הם קפצו למכונית, לא חושבים שהוא שיכור מכדי לנהוג. כשהם הגיעו לשם סוף סוף, הוא ניסה לעשות מהלך (ובמהלך, אני לא מתכוונת לכדורגל).
"אולי ההורים שלי צדקו, אולי אני באמת צעירה מכדי לצאת עם בחורים. אלוהים, איך יכולתי להיות כל כך דפוקה?" היא חשבה. היא ביקשה ממנו לקחת אותה הבייתה, והוא נכנס למכונית והניע.
תוך שניות הם עברו את מהירות המותרת. תוך כדי הנהיגה המטורפת שלו, היא הבינה שחייה בסכנה.
היא התחננה לפניו שיאט, אבל הוא רק הגביר מהירות.
"רק תוריד אותי בבית! בבקשה!" ואז, היא ראתה אור בוהק ולבן.
"אלוהים, תעזור לנו! אנחנו הולכים להתרסק!" פתאום הכל הפך שחור.
היא הרגישה שמשהו מוציא אותה מהתנוחה המוזרה שהיא ישבה בה, ושמעה בליל קולות "שמישהו יתקשר לאמבולנס!" "הילדה הזאת בחיים!" רק כמה מילים.
אבל היא ידעה שהיו שתי מכוניות בתאונה.
היא תהתה אם הוא היה בסדר, ואם האנשים במכונית השניה עדיין בחיים.
היא התעוררה בבית החולים לפרצופים עצובים.
"היית בתאונה, וזה לא נראה טוב" הצלילים הדהדו בראשה בזמן שהם אמרו לה בעדינות שהוא מת.
"עשינו כל מה שיכולנו, אבל זה נראה כאילו נאבד גם אותך".
"אבל מה עם האנשים במכונית השניה?" היא קראה.
"אנחנו מצטערים, אבל גם הם אינם".
היא התפללה :"אלוהים, סלח לי על כל מה שעשיתי, רק רציתי לילה אחד של כיף"
היא פנתה לאחות:" אמרי למשפחות של האנשים במכונית השנה שאני מצטערת, שהייתי עושה הכל כדי להחזיר להם את האובדן שלהם. אמרי להורים שלי שאני מצטערת ששיקרתי."
האחות רק עמדה שם- היא מעולם לא הסכימה.
היא רק לקחה את ידיה עם דמעות בעיניה.
אחרי כמה דקות, היא מתה.
איש אחד שאל את האחות:" למה לא הסכמת לבקשתה האחרונה של הילדה המסכנה?"
היא הסתכלה אליו, בעינים עצובות ורטובות. "בגלל שהאנשים במכונית השניה... הם היו ההורים שלה."
לא ארוך ובכל זאת ...
______________________________________________________
נמאס לי .
נמאס לי שמאשימים אותי תמיד בהכל .
נמאס לי שתמיד פוגעים בי בסוף .
נמאס לי שמתעלמים ממני .
נמאס לי שמשחקים בי .
נמאס לי להיות סגורה .
אנשים פשוט לא מבינים כמה רע לי .
ואם אני מספרת משהו , מתנפלים עליי .
או מנסים לצאת צדיקים מכל העניין .
הדבר האחרון עכשיו שאני רוצה זה לריב עם אנשים .
הבנות שאני צריכה אותן נעלמות לאט לאט .
הבנות האחרות ...
איתן ?
אני לא יודעת כבר כלוום .
כל מה שאני יכולה להגיד זה :
שאני אוהבת אותכן ואני צריכה אתכן .
ואני רצינית .
אין לי כלום בלעדיכן .
ומה שהיה ?
אני רוצה לפתוח דף חדש זה הכל .
אני מצטערת על הכל .
תם לא מבינים עד כמה .
את האמת , נמאס לי מהכל .
כל מה שיש לי להגיד זה ..
אני אוהבת אתכם ואני מבקשת סליחה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה שהתבגרה .
