מקלט של נצח וילדות

בהתחלה סיפורים עצובים ...

הסיפור הראשון :

היא פחדה מהמוות, תמיד פחדה.. אך היא לא הייתה חזקה מספיק בשביל לסבול עוד אכזבה.. היא יצאה עם חברות, עם חיוך על השפתיים, לא רצתה שישימו לב לכאב שבעיניים. שתתה קצת, רקדה והשתוללה, כמו שאף פעם לא עשתה. צחקה וחייכה לכולם, צעקה שהיא אוהבת את העולם. החברות והידידים היו מאושרים לראות שהיא מאושרת, הם לא שמו לב שהיא הייתה כל כך מפוחדת. היא הרגישה את זה, הרגישה משהו מוזר, באותו היום שגופה היה קר. ואז באמצע הרחבה כשהיא רוקדת, ראתה אותו והרגישה שנשימתה נעצרת. ניסתה לא להתייחס, לא להביט, כי המבט שלו יכול להביס. אך היא חלשה מדי, הביטה בעינייו, הוא חייך אלייה, אמר לה לבוא אלייו. והיא נסחפה אחריו כמו שמעולם לא עשתה, הלכה איתו, והם עשו אהבה. היא הייתה מאושרת מבפנים, אמרו לילה טוב, וישנו מחובקים. היא קמה בבוקר, והוא לא היה שם, השאיר כסף על השידה ופשוט נעלם. היא לא ידעה מה לעשות, הייתה כל כך מושפלת, ואז פרצו הרגשות, ואת דמעותייה לא עוצרת. קמה, נכנסה למקלחת, שטפה את עצמה מהכאב, נשבר לה הלב. הלכה לארון, החליטה שזה הסוף, לקחה את הרעל שאת גופה ישטוף. חזרה למיטה, ועצמה את עינייה, בלי אהבתו, לא שווים חייה. הוא חזר ומצא אותה ללא נשימה, הביט על השידה וראה שהדף נפל. צרח ולא הבין מדוע זה נגמר ככה בהלוויה הוא לא היה. אתם בטח שואלים את עצמכם מה היה כתוב בדף.. " יפה שלי אני אוהב אותך הכי בעולם, חיכיתי לרגע הזה המון זמן. אמא שלי התקשרה אליי, הייתי חייב ללכת, אני לוקח אותה לירושלים וחוזר הכי מהר שאני יכול. השארתי לך כסף למקרה שתצטרכי משהו. אני אוהב אותך.." מאותו היום הוא נעלם, אומרים שהוא הלך לים ולא שב משם...

***

הסיפור השני :

היא נכנסה לכיתה, כולם הסתכלו עליה,היא לא ידעה למי לפנות,עם מי לדבר-כי לא הכירה אף אחד.

אז תפסה מקום ריק וישבה. רעות נכנסה לכיתה,התקדמה לעברה ואמרה "חמודה זה המקום שלי!" היא אמרה בלחש "אה סליחה לא ידעתי" וקמה,ואז דור עצר אותה, ופנה לרעות "זה לא המקום שלך!!! אני הייתי פה הראשון בכיתה ואת לא ישבת פה" רעות אמרה לו "מה אתה מתערב בכלל? מה אתה מגן עליה? היא כולה חדשה פה" הוא חיקה אותה "כולה חדשה פה.. ובגלל זה את צריכה להתייחס אליה מגעיל?". רעות רתחה "מה כבר עשיתי?!??! וואי אל תחפור לי באמא ש'ך.." דור עשה לה פרצוף. פנה אל ההיא ושאל אותה "את בסדר?" "כן" היא ענתה לו. "תודה." "בכייף,היא סתם מרימה ת'אף זאתי.. איך קוראים לך?" "נעמה" דור חייך,"נעים מאד, דור" דור היה ילד יפה,החיוך שלו כבש את נעמה בין רגע, וכנראה גם שנעמה כבשה אותו אם הוא התייחס אליה ככה. דור עבר לשבת ליד נעמה. בשיעור הוא הסביר לה למי כדאי לה להתחבר ולמי לא. אז הוא שאל עליה למה עברת ללמוד פה בכלל?" כי עברנו דירה, מראשון לבאר שבע, אז יצא ככה.." ''אהה ובביצפר הישן היית מאד קשורה?" הוא שאל. "ת'אמת לא ממש. היו לי שם 3 חברות טובות,אבל כל השאר היו צבועות." ניגמר השיעור,הפסקה. דור שאל את נעמה אם היא רוצה ללכת לשתותמשהו,והיא אמרה שכן. הם שתו,צחקו יחד,מה לא? התקרבו השכבה של כיתה יא', דור אמר לה "או,תזהרי מאלה,הם מחפשים רק לחרמן בנות.." "אזהר,מבטיחה" איזה ילד שעבר שם קרץ לה עין. צלצול,הם נכנסו לכיתה שמחים,ואז ליאת קפצה על דור "דור נשמה שלי!!!!!! כמה זמן לא ראיתי אותך מתחילת החופש הגדול, התגעגעתי!!!!" ונתנה לו נשיקה לפה. נעמה התקדמה לעבר המקום שלה,קצת מאוכזבת. דור לא התייחסלליאת,הוא היה יותר שקוע בנעמה שהלכה,עזב את ליאת והתקדם אליה,"היא לא חברה שלי או משהו! היא סתם אוהבת לתת לי נשיקות בפה" ואז הוסיף בלחש "נו שרמוטה את יודעת.."עברו חודשיים מאז,דור נעמה נהיו ידידים ממש טובים, ודור אמר לה "נעמה אני צריך לדבר איתך על משהו.." "דבר,"היא אמרה לו "תקשיבי,אני לא יודע אם אני הולך להרוס את הידידות בנינו או לא,אבל אני ממש חייב להגיד לך את זה,אחרת אני אתפוצץ" "נו..?" "תקשיבי,אני אוהב אותך,אני אוהב אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך" היא הסתכלה עליו,הוא הוריד את הראש באכזבה,הוא הסתובב, ואז היא משכה אותו. "גמאני" "לא באמת נעמה אני לא נפגע או משהו אם את לא אוהבת אותי גם" "גמאני!!!" "מה אמרת?" אמר דור באושר "גמאני אוהבת אותך" הם התקרבו,והתנשקו. נעמה הייתה מקובלת בגלל דור, ואותו אחד מיא' שקרץ לה,מאור,בא אליה ואמר לה "וואה וואה כפרה את ממש יפה" "תודה" היא אמרה לו בחיוך. "יש מצב בנינו?" "יש לי חבר" "נו..?" "מה נו? יש לי חבר.." "אז מה,גמלי יש חברה" "נו אז שיהיה בהצלחה" "תודה" היא הסתובבה לכיוון השירותים, מאור הלך אחריה, היא באה לפנות לכיוון של הבנות,אך מאור משך אותה לכיוון של הבנים,וסתם לה ת'פה. הוא הכניס אותה לאחד התאים וניסה להוריד לה את החולצה, ילד שהיה שם במקרה,תפס את מאור,ונעמה ברחה,ראתה את דור וחיבקה אותו בכל הכוח שלה. "מה קרה?" אמר דור. "הוא הוא הוא.." "מי?! מה קרה?" הוא היה קצת יותר מודאג. "הוא הוא ניסה ל..אנוס.. אותי" "מה?!!!!" צעק דור. "מי?!?!??!!?!" "מאור,מיא',בשירותים"דור רץ לעבר השירותים,הייתה שם שלולית דם,ואותו הילד שתפס את מאור היה בתוכה, דור עמד שם,המום. "הוא רצח אותו" . אמר בלחש, "את מי רצחו?" אמר המנהל שעבר שם. ואז ראה הכול. "מי עשה את זה?" "מאור,מיא',הוא ניסה לאנוס את חברה שלי,והוא הגן עליה" הצביע עליו. מלא ילדים התאספו שם. המנהל הרחיק את כולם והזעיק אמבולנס ומשטרה. דור פנה לעברהכיתה "אתה נשאר כאן" אמר המנהל "בעצם,לך תקרא לחברה שלך," דור רעד,נכנסלכיתה,וסיפר לנעמה. נעמה החלה לבכות, "הוא סה"כ הגן עליי,איך הוא הספיק לרצוח אותובכזה מהירות?! ואיפה הוא עכשיו?""זה לא חשוב עכשיו,"אמר דור, "המנהל קורא לך" היא צעדה לשירותים, ראתה אותו על אלונקה. "לא אשכח את מה שעשית בשבילי.." אמרה לנער. בתחנת משטרה היא סיפרה הכול. אותו הנער היה עדיין בטיפול נמרץ בתקווה להציל אותו, את מאור תפסו,ואת העונש שלו הוא קיבל. אותו הנער ניצל אחרי שבוע ימים, נעמה באה לבקר אותו,אמרה לו "תודה" אמר לה "לא הייתי נותן לו לאנוס אותך.." "אני לא יודעת מה היה קורה אם לא היית שם..""אני אוהב אותך" "מה?,איך אתה יכול לאהוב אותי אם אתה לא מכיר אותי?" "תאמיני לי שאני מכיר אותך," . "תשמע,אני מאד מאד מודה לך שהצלת אותי,באמת,אבליש לי חבר ואני אוהבת אותו," נעמה הרגישה מבולבלת,מה היא תעשה? הוא הציל אותה,והיא חייבת לו,והוא אוהב אותה,אבל מצד שני,יש לה חבר,והיא אוהבת אותו.. "אני מבין.." הוא אמר. "אבל אם אתה רוצה אנחנו יכולים להיות ידידים" "זה לא אותו דבר,אולי נהיה ידידים,אבל כשאראה אותך עם חבר שלך אני לא אוכל לחיות עם זה.." היא הורידה ת'ראש. באותו יום קרה משהו מזעזע,דור עבר תאונת דרכים, "כמה צרות יכולות לקרות לי?! כמה??! משהגעתי לפה אני רק סובלת" היא בכתה,ליד המיטה של דור,שהיה על קביים, "נו מה זה לא כזה רציני,אני עוד חודש על הרגליים" הוא חייך, "יפה שאתה אופטימי, אבל זה לא מה שאמרו הרופאים...." "הם סתם מגזימים" הוא אמר. "אני מעדיפה לחזור לראשון,תאמין לי.." "אה לא טוב לך איתי?" "מה אתה חושב?.." "לא יודע.." "ברור שטוב לי,אבל העיר הזאת עושה לי מזל רע!" "תעשי מה שבא לך.." הוא אמר, בפרצוף חמוץ. עבר חודש,דור חזר ללכת רגיל. הוא ונעמה היו מאושרים ביחד. כול מי שראה אותם קינא ורצה גם אהבה כזאת. "עוד שבוע יש לדור יומולדת,מה אעשה בשבילו?" שאלה את מעיין,חברתה. מעיין אמרה לה בשקט,ונעמה הנהנה. כול אותם ימים נעמה לא התייחסה לדור, דור? חשב שבגלל שיש לו יומולדת והיא לא רוצה לעשות לו כלום אז היא מתרחקת,הוא התקרב אליה,והיא אמרה שיש לה דברים לעשות, היום הגדול הגיע,נעמה נכנסה לכיתה עם בלונים וחיבקה את דור, "חשבת ששכחתי אותך?" דור חייך. נגמר היום,נעמה הציעה לו שילכו לבית שלו לראות איזה סרט בווי.או.די ומשם לקניון. זה היה היומולדת ה-16 שלו. הם הגיעו לבית שלו. הוא נכנס לחדר, והיה המום. כול החדר היה מפוצץ בנרות ריחניים,במיטה היה עלים ריחניים בצורת לב, ובאמצע המיטה היה הקדשה :"לא צריכה כלום מאשר אותך, נתת לי חודשים מדהימים. אני כ"כ אוהבת אותך,המון מזל טוב. נעמה" דור חיבק אותה באושר. וגרר אותה למיטה,כי חשב שזה רמז למשהו. "לא" הורידה נעמה את הידיים של דור מהמותניים שלה שעלו טיפה למעלה. "אה סליחה אני מצטער ראיתי את זה וחשבתי.." "מצטערת שחשבת ככה.." היא קטעה אותו. הוא הוריד ת'ראש, "היי דור,אל תהיה עצוב,אתה לא ידעת, אני אוהבת אותך למרות הכול" הוא נישק אותה. כול היומולדת הם היו מחובקים,וראו סרט יחד. ופתאום שמעו רעשים, "מזה היה?!" שאלה נעמה בבהלה. "אין לי מושג" ענה. "אני פוחדת.." דור חיבק אותה ואמר: "אולי זה סתם רעשים מהטלוויזיה" "אתה חושב?" "כן בטח מי זה יכול להיות?" נגמר הסרט,ונעמה הלכה לבית שלה, היו עדיין רעשים,זה היה עידן-הילד שהציל אותה-, הוא היה עם סכין ביד. מלאה בדם. "הבהלת אותי!!!! מזה? מה עשית!?" "כלום סתם,חתכתי לעצמי את הורידים" "מה ? למה?" עידן שתק. היא צעדה לבית שלה, חלמה על דור שלה. למחרת בבוקר, היו צלצולי טלפון בלי הפסקה, זו הייתה אמא של דור, "דור נרצח אתמול" אמרה בקול מוחנק מדמעות. נעמה לא יכלה לנשום,התמונות של הסכין הדהדו בראשה,עידן,הכל התערבב. היא התקשרה לעידן, "למה עשית את זה?" היא בכתה. "למה עשיתי את מה?!" הוא אמר. "אתה רצחת את דור! אני יודעת!" היא רעדה בקולה. "מה?!?! למה את חושבת שרצחתי אותו?!!" "הסכין,הדם,אתה רצחת אותו" "לא אני לא ! אני באמת חתכתי ת'ורידים שלי" "אני לא מאמינה לך. אני מתקשרת למשטרה" המשטרה עצרו את עידן. "אני נשבע לכם! אני לא עשיתי את זה" הוא אמר בקול צרוד. "היא ראתה אותך עם הסכין" "הפלילו אותי! אני לא הייתי עושה את זה,אני לא רוצח"עידן היה בתחנת משטרה המון זמן,לא היו סימנים למישהו אחר שרצח את דור. נעמה לא אכלה באותם שבועות אלו.היא לא עיקלה את זה. היא רק בכתה כול היום, עבר עוד שבוע,עידן עדיין עצור. ונעמה חלמה חלום מוזר,דור היה בחלום,והוא אמר לה "לא נעמה,זה לא עידן,זה לא הוא" ואז היא התעוררה בבהלה! אמרה לעצמה "זה היה דור? זה לא עידן? מה?" היא הרגישה מבולבלת. אבל החליטה ללכת לפי החלום. היא הלכה לתחנת משטרה. באמצע הלילה. וסיפרה להם על החלום,הם צחקו עליה. היא חזרה לבית,למחרת בבוקר היה כתבה בעיתון "מאור זריהן,נער בן 17 וחצי,ברח לפני מספר שבועות מכלא הנוער." נעמה זרקה ת'עיתון על הרצפה. זה היה הוא,היא רעדה, "זה היה מי?" שאלה אמה. "הוא." היא הצביע עליו. "את חושבת ש.. יו, זה באמת יכול להיות,בואי מהר לתחנת משטרה" היא לקחה איתה את העיתון. שתיהן סיפרו להם על ניסיון האונס, הדקירות בשירותים,ואולי זה היה הוא הן שיערו. המשטרה לקחו את זה בחשבון. חקרו את העניין, החיפושים החלו. לא מצאו אותו. התחילו לחשוד שהוא ברח מהארץ,אבל איך? אין עליו גרוש. אבל הם חשבו אולי הוא סוחר סמים. המשטרה היו תקועים בפרשה,ולא יכלו להשאיר את עידן בתחנה. ולכן שיחררו אותו,אבל הוא במעצר בית. נעמה הלכה אליו לבית, ושאלה אותו: "עידן,אתה אוהב אותי נכון?" "אני כבר לא יודע,אחרי שהאשמת אותי.." "תראה,אני עדיין חושבת שאולי אתה עשית את זה. אני עומדת פה ומתה מפחד מימך,אתה צריך להבין אותי,ותגיד לי מה עשית שם עם הסכין?" "אמרתי לך,חתכתי ת'ורידים" והראה לה ת'סימנים בידיים. "אבל,למה?" "כי ראיתי אותו מנסה להוריד לך ת'חולצה,ולא יכולתי לעמוד בזה ששכבתם..אז," "לא! לא שכבנו,הוא רצה,אבל לא!" "מה? לא שכבתם?" "ממש לא." טוב אני לא רוצה לדבר עליו. כואב לי כול כך. אני רוצה שתעזור לי למצוא את הרוצח, "זה ההוא שדקר אותי.." "מה?" "אני לא יכול יותר,אני יספר לך עכשיו ת'אמת.. הלכתי אל דור,כמו שסיפרתי ידעתי שאתם שם,מסקרנות,של מה אתם עושים,ואז ראיתי את מאור,הוא אמר לי 'פיייי הם שוכבים אה?' שאלתי אותו : 'מה אתה עושה פה? תלך מכאן!'" "אלו הרעשים ששמענו.." היא אמרה.."כן,ואז הוא לקח סכין וחתך לי ת'ורידים..ולקח את הסכין,את הלכת,נכנס לבית דקר דור בכל כוחו,והביא לי את הסכין ליד,הייתי המום,מהכאבים בידיים,ממנו. ואז ראיתי אותך,לא ידעתי מה להגיד" נעמה עמדה שם,המומה ממה שגילתה, "יכולנו לתפוס אותו אם היית מספר לי באותו רגע! עכשיו איך נמצא אותו? איך?!" עידן לא יידע מה להגיד. למחרת בבוקר,התקשרו אל נעמה,"תפסנו את החשוד" נעמה חייכה,הלכה למשטרה עם עידן ושניהם סיפרו להם את כל הסיפור. מצאו שערות של מאור בכניסה לבית של דור,ועל זה הוא נעצר לגמרי,אחרי כמה חקירות הוא נשבר,והעבירו איתו לכלא נוער יותר קשה. נעמה הרגישה הקלה, שהוא לא בסביבה, עידן ונעמה נהיו ידידים טובים למרות הכל. נעמה עדיין לא התגברה על דור,והיא עדיין אוהבת אותו, עידן בא אליה יום אחד, וראה מלא קרטונים, "מה? את עוזבת?" "כן," היא חייכה "כדאי שמהר אלך מהעיר הזאת,חזרה לראשון " "אבל,אני אתגעגע.." "גמאני,אבל אין מה לעשות.. המקום הזה לא טוב לי,גם אבא שלי מרוויח פחות פה.." עידן חיבק אותה. נעמה נפרדה מכולם,מהביצפר, מהמורים,מהרחוב,ומהקבר של דור,בפעם האחרונה. "דור,יקר שלי, מדהים שלי,כנראה שזאת הפעם האחרונה שאני פה, כי לא אוכל לחזור לכאן שוב שיקרה לי משהו, אני אוהבת אותך,ותמיד אהבתי, בחיים לא תבין את זה, גרמת לי לחיות חוויות שבחיים לא אשכח, עצוב לי לדעת שנרצחת ביומולדת שלך, עצוב לי כל כך, אני מתגעגעת,נורא. אוהבת אותך,תמיד,נעמה" "גמאני אותך" היא שמעה קולות מהקבר. היא נבהלה ורצה משם במהרה אבל הרוח השיגה אותה, ונכנסה בה,נעמה הייתה כמו פסל. לא זזה,הרוח שלטה עליה. היא צרחה "שמע ישראל!!!", והכל נעלם,הרוח נעלמה. היא יצאה משם במהרה. וידעה שהיא לא תחזור לשם בחיים. היא רצה אל האוטו של אמא שלה והמשפחה שחיכו לה עם המזוודות, והזדעזעה לגלות,שכולם שם ללא רוח חיים .