בזמן האחרון אני מרגישה פשוט שאני מאבדת הרבה חברות.

אני פשוט מסתכלת על הרשימה של הפלאפון שלי, של המסנגר שלי, מסתכלת בכיתה ובשכבה, ואז אני קולטת שמספר החברות שהן באמת חברות ממש קטן.

אני יודעת שאני רק בכיתה ח' ככה שיש מלא זמן ואני אמצא עד אז עוד חברים, אבל אני פשוט מרגישה לא רצוייה בהרבה מקומות, או לא יודעת סתם, אני פשוט מתחילה לשנוא בטירוף הרבה בנות. אני לא מחפשת לי 'חברה הכי טובה' או 'חברה אמיתית', כי בסך הכל אני לא יכולה לצפות שתמיד יהיו לצידי ולא ירכלו עלי או יעשו משהו. כי בעצם, כולם עושים את זה! תמיד שמישהו רב כי ריכלו עליו הוא אומר 'אתה לא חבר אמיתי'. ואי אפשר לצפות מבן אדם להיות מושלם ושלא יגיד אף פעם או יריב או משהו.

באיזשהו שלב הוא תמיד יפתח את הפה. ככה זה אנחנו, אי אפשר לשנות. בזמן האחרון יצא לי לחשוב הרבה על כל הקטע של גיל ההתבגרות.

אני עוד כחודש וחצי בת 14, ואני פשוט מסתכלת אחורה ולא מאמינה איך הגעתי עד לכאן. אני עוד חושבת שרק לפני שנה הייתי בכיתה ו'.

הזמן עובר פשוט מהר, ומשנה לשנה הוא מהיר יותר ויותר. אנחנו נעשים אחראים ובוגרים יותר, למרות שנשאר לנו קצת חלק מהילדותיות שבנו, כי בכל זאת, קשה להיפרד מהתקופה ההיא. גיליתי שאנחנו צריכים לנצל את הזמן שלנו כל עוד אנחנו יכולים לעשות דברים שאחר כך לא נוכל, שנצא עם חברים, שנחשוב כמה פעמים לפני שאנחנו מתרגזים על סתם, שפשוט נחייך, שנשמח. כי אני מסתכלת לעתיד, וחושבת על מה שיהיה, שאני לא יוכל לעשות כל מיני דברים ולבסוף, אני יצטער.

מהיום אני ינסה לא להתבאס, לנסות לנצל, לנסות להיות אופטימית [טוב נו,זה יהיה קשה-__-]. כי בסך הכל חיים פעם אחת,

 אז למה לא להנות?

אה, ושתדעו זה לא בלוג אנונימי. אני פשוט פתחתי בלוג בשביל עצמי, מצידי שמישהו שיראה שזאת אני יקרא. אבל אין לי כח שכל העולם ייכנס.

חנוכה שמח(: