זה זמן רב שלא כתבתי לבלוג, לפעמים הרגשתי צורך לחזור ולפעמים ידעתי שאין בבלוג זה מקום לחשיפה אמנותית.
אני לא קורא לעצמי אומן, יותר מאומן אני אומר היום אמן לתפילות בבית כנסת, לתפילות בברכת מזון,לקריאת תהילים.
לא חזרתי בתשובה, בדרך כלל הייתי כמו דתי. בדיוק כמויונז אני הייתי כמו דתי. אני נזיר שכזה אבל לא חיי במנזר.
מי שהיה רוצה לקרוא אותי כבר קרא. מי שעוד לא הספיק לקרוא, אני ממליץ לו זו חוויה יוצאת דופן.
יכול מאוד להיות שיש פה שטויות, מה שבטוח יש פה דברים יפים. פה ושם מחקתי דברים שכתבתי ממש לאחרונה עשיתי זאת. אף על פי שהטקסט האחרון שלי היה בעל ערך ורמה גבוהה לדעתי כי חשפתי רגשות שאולי לא היו צריכים להיחשף.
או שבעצם לא חשפתי שום כלום.
מה אני יכול עוד לכתוב. לדעתי בכתיבה הזו יש הרבה כעס שנובע
מחוסר סיפוק יומיומי, בשל הסביבה ובאשמתי פחות או יותר. בשלב ביניים שכזה בחוסר יכולת להחליט בין רצון שקשור במגורים בבית לבין רצון שקשור להתרחקות מהבית.
אין שום דבר נורא אלא שאני רוצה עצמאות ועל מנת להגיע אליה יש לצאת מהקן החמים ומגונן יתר על המידה ומצד שני מבקש ממני להתבגר.
איך בדיוק עליי להתבגר בזמן שאני נמצא בתוך קן חמים ולכאורה נוח, בסופו של דבר כל עוד אני לא אפעל בזמן, הזמן הוא זה שיפעיל אותי ללא הרצון שלי. יש למישהו תגובה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
