מודרניזצית בלוג-ארי

ככל שאני כותב עוד ועוד אני מוצא שההתאמנות היא האומנות עצמה.

להתאמן, לתרגל, לקרוא, למצוא את הקול שלי בכתיבה, כי יום יבוא וארצה להוצא ספר שיהיה לא פחות מרב מכר.

האמת היא שאני לא בטוח כל כך עם הרבה דברים בחיי, הבטחון היחידי שלי הוא הביטחון בלא נודע ובעובדה שאני כותב יותר מאשר אני מאונן( מילה גסה מעט או בריאה תלוי בנסיבות ובאופיו של האדם).

הכתיבה מעניקה לי דרך התמודדות עם החיים ואם כך מה יותר טוב מלהתמודד?

האם זו באמת התמודדות? לדעתי כן כי יום ועוד יום שעובר גורם לכתיבה להישמע יותר משכנעת לפחות אותי.

כתיבה שבטוחה בעצמה ורוצה להיקרא על ידי קוראים ישתבח שמם.

מבטים אל העולם אני רואה אנשים, מבטים אל העולם אני רואה מערכות יחסים, מבטים אל העולם אני צמא לאהבה

או ליכולת לתת אהבה. לתרום לכל כך הרבה אנשים מיכולת הנתינה והעזרה לזולת תוך כדי הקשבה לצרכים האנושיים של זה שעומד למולי.

זהו זה להיום