סיפוריה של ילדה מתוסבכת

אחרי כמה זמן עם מישהו אתן חושבות שזה כבר בסדר..?

את זה אני לא יודעת..

אבל בזמן שהייתי איתו היה מישהו ממש חמוד שרצה אותי.

מישהו עם אופי טוב ושנראה טוב..

ואחרי שנפרדנו ..ממש יום אחרי..החלטתי לנסות.

אין לי מושג מה עלה לי בראש ולאן מיהרתי..

כמו שאמרתי אולי זה היה כדי לא להרגיש את ההרגשה של הלבד.

בכל זאת, אני וזה שרצה אותי נקרא לו א' הלכנו ודיברנו..וממש לא תכננתי שיהיה משהו מעבר לדיבורים.

אבל כמובן שתכנונים לפעמים נכשלים..ואיכשהו זה זרם לנשיקה=\

אחרי הנשיקה הייתי בטוחה שאני רוצה את א'..רק אחרי שבוע שאני והוא היינו יחד הבנתי שהכל היה סתם בשבילי..

בזמן הזה הוא כבר ממש נקשר אלי והתאהב בי..וחבר שלי כל הזמן התקשר ורצה שנחזור.

בשלב הזה לא יכלתי כבר והייתי מבולבלת מדי..פתאום אחרי שנפרדנו כל הבנים מתחילים איתי [בלי להשתחצן זה פשוט מה שקרה]..לא ידעתי מה אני רוצה..

אמרתי לא' שאני מעדיפה להיות לבד עכשיו ושאני מצטערת ובלה בלה בלה...

ועם חבר שלי לשעבר כל הזמן דחיתי את הפגישות בתירוץ אחר, זה הגיע למצב שהוא הבין שהכל תירוצים ופשוט התחיל לקלל אותי בדברים הכי פוגעים שיכולים להיות..זונה שרמוטה וכו'..

הייתי בשוק..שנה שלמה אני עם הבן אדם חושבת שאני מכירה אותו הכי טוב בעולם ופתאום רואה מה נהיה ממנו ומה היחס שלו אליי..מאז זה רק ריבים וקללות.=\

עכשיו אחרי חודש..יש לי חבר חדש..

וזה הכי מוזר בעולם.

אני באמת מרגישה אליו משהו חזק,אבל קשה לי לקלוט את זה.

חשבתי אני יבכה כל יום ויהיה לי קשה להתגבר וכל זה..אבל זה ממש לא היה ככה.

ההפך,אני חזרתי להיות בקשר עם החברות, כולם מחמיאים לי על איך שאני נראית והרבה אומרים לי שאני נראית הרבה יותר מאושרת...

בטח אתם שואלים אז מה הבעיה?

הבעיה היא שאין לי מושג אם זה זמני..זאת אומרת אם אני חיה בהכחשה רצינית..

אולי פתאום עוד חודש אני ירצה אותו חזרה?..במילא זה כבר אבוד לפי דעתי..

הוא פגוע ממני על זה שיש לי חבר חדש=\ ובצדק....

קמתי לפני שעה, אין לי נדודי שינה פשוט מקרה כזה.

השיר שהתנגן ברקע הזכיר לי אותו..

את הבן אדם שעד לפני חודש ביליתי איתו כל יום

כל מה שעשיתי היה במחשבה עליו..

וכמה שזה יישמע נדוש, הוא פשוט היה כל החיים שלי.

"כשאני רואה אותך, אני רואה את מה שבא לי לראות...אותך"

שיר קצת דפוק את האמת..

אבל השורה הזאתי היתה כל כך נכונה אז..

תמיד אהבתי לשיר לו אותה באוזן.

רק חודש עבר..ואני שואלת את עצמי אם התקדמתי מהר מדי

למרות שבתוך תוכי אני יודעת..ומסרבת להגיד את זה בקול,שחלק מזה שהמשכתי לאחר כ"כ מהר

זה כדי לא להרגיש את התחושה של הלבד..לא להגיע למצבים כמו המצב שאני בו עכשיו

שהזכרונות עולים..והדמעות מציפות את העיניים..והגרון חנוק..

אז סיפור הרקע עלי ועליו..?

היינו זוג יפה,מושלם כמו שכולם אמרו.

אחרי חצי שנה בערך..העניינים התחילו להסתבך.

הכל הפך לשגרה,שיעמום אחד גדול.

אבל האהבה היתה גדולה..גדולה מכדי  שנפרק את זה..

מאז שעברה חצי שנה כל הקשר התבסס על ריבים,פיוסים ואנחנו תקועים בתוך בועה..

הכי מצחיק זה שעכשיו שואלים אותי על מה רבתם אני אפילו לא זוכרת על מה, ריבים קטנים ושטותיים.

היום שנפרדנו..זה היה יום שבת.

יום חמישי רבנו ריב גדול ועשינו שיחה "רצינית" כמו כל השיחות שלוקחים החלטה להציל את הקשר..

רק שאצלנו היו יותר מדי כאלה..

השישי שבת היו מושלמים! הייתי כל כך מאושרת..

ואז רבנו על שטות..באמת על שטות עיקרון דפוק.

אבל לי כבר הכל עלה..לא יכלתי יותר שכל פעם אחרי שאני מלאת תקווה שהכל הולך להסתדר

אני מקבלת מכה וחוזרת למציאות..רואה שהכל היה סתם בועה של רגע או שניים.

רציתי לקחת "פסק זמן" כמו שאומרים..והוא היה כ"כ אדיש לזה..זימזם לו שירים.

אז נפרדתי...

במשך יומיים לא שמעתי ממנו מילה..כאילו לא היה אכפת לו ממני בכלל..

את האמת?

הייתי בטוחה שנחזור..אבל אחרי היומיים האלה הבנתי שהפעם אני לא חוזרת.

והוא ניסה..כמה שהוא ניסה..והוא הבטיח שהוא ישתנה..ואני יהיה הילדה הכי מאושרת בעולם.

אבל לא..לא רציתי.

חלק מהסיבה היתה כי עשיתי שטות, לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ככה עכשיו

אולי בעתיד הקרוב אני יראה את ההשלכות של זה..

אם זה היה לטובה או לרעה?..

אבל זה כבר סיפור בפני עצמו

ודי מאוחר=\

אז אני מבטיחה מחר לעדכן..

לילה טוב:)