חרב ננעצה לי בלב.

וכל פעם מישהו אחר מסובב אותה.

לפעמים אני מרגישה את זה ממש, פיזית.

וזה מפריע לסדר יום שלי.

זה מפריע למחשבות שלי.

זה משפיע על הרגשות שלי.

על התפקוד שלי..

וכל פעם מופיע מישהו חדש, שהגיע תורו לסובב את החרב.

בעצם.. יש סבב קבוע.

ועכשיו..

יש לי חור בלב.

והוא לא מפסיק לגדול..

ומה שהכי מפחיד אותי זה שאפילו המוסיקה מפסיקה לעזור.

אז מה נשאר?

אלה,

שמחפשת את המקום השקט שלה.

עריכה - 17.8:

העניינים מתחילים להתבהר.

עכשיו כבר יותר טוב.

הרבה יותר טוב.

ובנתיים,

הסחת הדעת העיקרית שלי היא לא פחות מצייר. (Paint)

ראו דוגמא:

 עד כמה שזה יצא פטתי,

זה מה שאני מדמיינת כשאני חושבת על מקום שקט.