My attraction to the impossible is deadly.

And it hurts.

I listened to reason for once,

And it hurts, bad.

My layer of happiness is crumbling.

I have no clue whats waiting for me beneath it..

And I'm terrified.

אמא: "על מה את חושבת?"

אני: "אני מעדיפה לשמור את זה לעצמי."

אמא: "חבל."

אני: "יאפ.."

לא אני הבאתי אותנו למצב הזה.

גם לי זה קשה..

וגם לי זה כואב.

תגרמי לי לרצות לבטוח בך.

תגרמי לי לבטוח בך.

וגם לך, אבא, יש חלק גדול מאוד בזה.

ורק רציתי להודות לכם,

על שהצלחתם להרוס משהו שהיה בעל חשיבות כלכך גדולה בשבילי.

באמת, תודה רבה.

עריכה (8.9, 22:20) :

Ok, time for some art.

where's the glue?

עוד עריכה (11.9, 12:22) :

פרץ של ספונטניות השטלת עליי.

באלי בטוב. (?)

וואו.

כלכך באלי.

אה כן, סופסוף שיר ברקע. D: