מצאת לך דרך חדשה. יופי.
חתכים זה כבר פאסה, ואנשים מסתכלים עלייך מוזר ושואלים שאלות.
ישבת מחוץ לחדר שלך בערב, בחושך. והתקשרת אליה, כי רצית לבקש ממנה לשקר להם,
כי היא הייתה הסיכוי האחרון שלך להתקבל לשם.
והיית בטוחה שהיא תסכים בלי לחשוב פעמיים, וכשהיא אמרה לך שהיא לא מסוגלת ושאלה מה חשבת לעצמך בכלל כששיקרת להם ואיך את מעיזה לגרור גם אותה לשקר הזה, היית בהלם מוחלט. והקול שלך ישר השתתק לה בטלפון והיד גירדה וגירדה ובכלל לא שמת לב שאת מקלפת לעצמך את כול העור ומגיעה לבשר ומדממת שם בחושך.
היא ניסתה לדובב אותך אבל כל מה שרצית היה לסיים את השיחה הארורה הזו ולהיעלם להרבה מאוד זמן.
הסתירה הזו בפרצוף השאירה אותך כל כך נבגדת, ולא משנה כמה פעמים היא ניסתה להסביר את עצמה אחר כך, ולהגיד לך שהיא תחשוב על זה ותתיעץ,
את כבר לא הקשבת לה. כבר לא היית שם בכלל, היית במקום אחר, מיואש ומקופל פנימה. שותקת.
ופתאום הרגל כאבה לך, ולא ראית כלום כי היה חשוך, אבל היה לך דם על האצבעות. ורק בבוקר שאחרי גילית את הפצעים האלה, שגם אחרי שבוע עדיין נראים די רע.
ואנשים שוב מסתכלים מוזר, ושוב שואלים שאלות, אבל את הצלקות האלה הרבה יותר קל להסתיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
