לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

temple of sins


where the masks go down and the pain shows up

כינוי:  under my mask

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2013

צמתי 200 שעות


8 וחצי ימים של צום.

שברתי עוד שיא.

 

איך היה? קל מידי. בקושי הרגשתי אותו. רציתי שהוא יהיה קשה, רציתי סחרחורות מטורפות, לראות שחור בעיניים, שהלב ידפוק חזק כמו משוגע, כמו בצום הקודם.

אבל כלום.

אפילו את האופוריה הזו של ההרעבה כבר לא הרגשתי. שום דבר כבר לא מרגש אותי, זה עובר לידי.

אז לא אכלתי 8 ימים, אז מה?

 

זה כבר לא מספיק לי, אני צריכה יותר. אני צריכה 10 ימים. 240 שעות. אולי ככה אני ארגיש משהו אמיתי.

אני כבר לא מרגישה כלום. כלום.

 

ומסביב? כולם יודעים. כולם יודעים שעובר עליי משהו רע. ועוצמים עיניים. פשוט נמנעים מלדבר איתי, מפחדים להתמודד איתי. אני מרחיקה את כולם, את כל מי שרוצה לעזור לי. כולם כבר התייאשו, ואי אפשר להאשים אותם. 

כשאני מצליחה לשים את המסכה שלי, ולהעמיד פנים שהכל בסדר, אז הם כאן. הם צוחקים איתי ומדברים איתי ואוהבים אותי.

אבל כשזה נהיה קשה מידי, כשאני כבר לא מצליחה להמשיך בהצגה הזו, כשאין לי כוחות כבר לצחוק ולחייך חיוכים מזוייפים, כשאני באמת צריכה את העזרה שלהם, הם בורחים ממני. עוצמים עיניים, הם מפחדים להתמודד איתי.

 

מה עושים עכשיו? כי אני מתרסקת למטה, ואף אחד לא תופס אותי.

 

נכתב על ידי under my mask , 9/3/2013 17:15  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לunder my mask אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על under my mask ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)