גשם כבד ירד עלינו ביום שישי האחרון
מבול נשמע כ"כ לא גרוע לעומת מה שהיה
אני הייתי בדיכאון, רבתי עם ההורים.
חברה שלי גררה אותי לצאת מהבית
וזה עוד היה לפני שהתחיל לרדת ה"מבול"
"רעם" אמרתי לאודיה. "ברק" היא אמרה שזה היה.
לא משנה, בשבילי זה היה אחד מהם.
כשישבנו במקום הישיבה הרגיל שלנו
והתחיל לרדת ה"מבול" הסתתרנו מתחת למחסה
לי לא היה כוח לכלום, סער ומתן לא הפסיקו לרדת עליי..ממש לא היה לי כוח
עד שידיד שלי יובל בא כולו רטוב והשתעמם גם הוא.
אז יצאנו לסיבוב בגשם. בעצם ב"מבול"
השארתי שם את הג'קט והצעיף
והתחלתי לרוץ בגשם עם ג'ינס קרוע וטי שירט
אחרי שעשינו סיבוב בכל הפארק והאזנו לקורט קוביין
עלינו על במה והתחלנו לצרוח
זה היה פאקינג משחרר!
לא היה לי קר. אפילו לא טיפה.
אפילו החזירו לנו צרחות בחזרה
כל הואנס שלי היו ספוגות במים שהרגיש לי כאילו אני סוחבת "אבנים"
הסוודר של יובל נטף
ופאקינג לא היה קר.
"בטח גם קורט אהב ללכת ככה בגשם" אני יובל הסכמנו.
זה אחד הזיכרונות הכי טובים שהיו לי עד עתה.
לא מזמן קראתי כתבה שבה אביב גפן טען "אני קורט קוביין הישראלי"
סלח לי אביב, בן אדם אדם שמתאפר ומנסה להיות שונה ולמשוך תשומת לב
לא ראוי אפילו טיפה מן הכינוי הזה!
קורט היה בן אדם דיכאוני, הוא לא התאמץ להיות כזה.
הוא פשוט היה.
קורט קוביין מתוך קומיקס שכתבו עליו
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
