אני עדיין לא מאמין שחזרתי לכתוב פה, אבל האמת שנראה לי שזה לא דבר רע.

נראה לי שאנחנו מתחילים מחדש, יש לי פה פוסטים בטיוטות שמתארכים עד אי שם ב2007.

ב2007 תפסתי סיבוב יום אחד ומחקתי את כל הפוסטים שהיו בבלוג הזה,
פעולה שבדיעבד אני ממש מצטער עלייה כי הייתי משקיע בבלוג ממש בתקופה ההיא. 

אז מה עושה חייל בן 19 בבלוג שהוא פתח בגיל 13 בערך? 

האמת שאני פשוט נשאר אותו ילד בגוף שגם לא ממש גדל. 

שיניתי מסגרות ואנשים שמסביבי אבל האמת שנשארתי בפנים אותו ילד קטן וחרד מכל דבר. 

אבל אם אני אגיד את האמת , השתפרתי המון ממה שהייתי פעם. 

פעם פחדתי מהכל, פחדתי בעיקר מאנשים ומהביקורת שלהם, והיום אני פחות אדם כזה. 

אבל אני עדיין אדם שמבלה את רוב הזמן ביום לבד, אני עדיין בן אדם שרצות לו במוח יותר מידי מחשבות בראש.

איפה שהו שאני מסתכל על כל החיים שלי מרחוק - אני מבין שאני בן אדם דיי דפוק , לא דפוק בקטע של טיפש או בור, 

אני פשוט קצת דפוק בנסיבות שנקלעתי אליהם בחיי, למשל העובדה שאני עכשיו כותב את השורות האלו... 

כיאילו כל החיים רציתי להיות נורמאלי אבל כל יום החיים מוכיחים לי למה זה פשוט לא הייעוד שלי להיות אדם מן השורה. 

אם זה יביא אותי לאן שהו? אלוהים יודע, אם הוא קיים. אם לא התבזבזו לי המון שעות מהחיים. 

להיות בן 19 זה לא כזה שונה מלהיות בן 17 או 16, חוץ מהקטע הזה של צבא כמובן. וקצת יותר אחריות בחיים. 

הסופ''ש הארוך מידי הזה גרם לי להבין שאני באמת לבד, 

שאני תמיד צריך מישהי שתהיה שותפה לחיים שלי, כי אחרי זה באמת אף אחד לא מתעניין בי באמת.

זה האמת משהו שממש חסר לי, אנשים שמתעניינים בי באמת ולא לכמה דק'. 

הפוסט הזה מגיע אחרי שבועיים שעשיתי רק כיף בחו''ל. 

האמת שנראה לי שאחרי שמקבלים טעימה דיי גדולה, לא רוצים לחזור לפה.

ישראל זה לא מקום שמח במיוחד, 

המלחמות וחוסר הפולקלור פה עשו את שלהם. 

אנחנו חברה עייפה ומפולגת. ואנחנו עייפים מלנסות לאחות את השברים בעם.

האמת שאני פשוט רואה דברים באסיה ושמוע המון על אסיה, ופעם ראשונה שראיתי את זה הבנתי בדיוק על מה מדברים.

אנשים שם חיים את החיים שלהם ברצון, לא משנה כמה הם חרא. 

ופה לא חסר לנו הרבה, אבל לבכות זה בדם שלנו. 

הייתי רוצה לכתוב עוד המון אבל האמת שזה לא יצא בדיוק איך שרציתי.

אולי אם אני אנסה לכתוב בכמה שורות על מי אני ומה אני עכשיו אני אוכל לסיים ולהיות מרוצה. 

אז ככה.

אני רועי, אני בן אדם מורכב ומאוד אוהב.

ישלי אהבה לאופנה, אבל אני באמת פשוט מכור לקניות.

הבנתי לאורך החיים שלי הדבר שהכי ריגש אותי אלו רכישות של דברים חדשים.

יש לי חבר אחד טוב, הוא הרבה יותר גדול ממני, והוא בעצם כמו אבא שני.

הוא מלמד אותי 90% ממה שאני יודע ואני חייב לו 100% מכל מה שיצא לי מזה.

אני סטרייט ובטוח בזה, אבל הצד השני שלי הרבה יותר חזק מהצד הגברי. 

האגו שלי לא מעניין אותי, אני מסתדר עם בנות הרבה יותר טוב מאשר עם גברים,

אני יודע המון על נשים

לדעתי גוף של אישה זה אחד הדברים הכי טובים ואחת הצורות הכי יפות שיש.

אני מתלבש בקטע שלh

אני אוהב להיות מיוחד

והכי חשוב - יש לי חלום אחד, בא לי לעצב בגדים ונעליים.

ואני כמעט בטוח שזה יקרה.

נתראה בפעם הבאה שבא לי לכתוב. 

אם קראתם, תשאירו תגובה. באמת שחסרה לי האינטראקציה.