אויש מוראל...

אני כל כך מתגעגעת אליך... זה פשוט יותר מידי...

אני אוהבת אותך כל כך... אני מעולם לא חשבתי שאפשר לאהוב מישהו ככה...

אני מתגעגעת לריח שלך... אותו ריח נעים של בושם שהיה יחודי רק לך...

אותו בושם שהרחתי כל פעם שהיית קרוב ודאג תמיד להזכיר לי אותך...

אני מתגעגעת לחיבוקים שלך... אותם חיבוקים שהייתי יכולה לשקוע בתוכם...

אותו חיבוק שאתה לא רוצה שייסתם... חיבוק אמיתי...

אני מתגעגעת לשיחות שלנו... אפילו ההכי פשוטות בבית ספר...

או השיחות הרציניות שהיו לנו במסן או כשהיינו נפגשים...

אתה תמיד תהיה מישהו שאני אזכור כבן אדם מיוחד, יחודי, כישרוני, חכם,נחמד, נאמן, יפה, חבר אמיתי... מושלם.

אני יודעת שתמיד חיפשת את השלמות... וזה באמת היה מגיע לך... כי אתה באמת מושלם... בדיוק איך שהיית ואיך שאתה...

העולם לעולם לא ישוב להיות כמו שהיה בעיניי...

בלעדיך הכל שונה... שונה כל כך... אי אפשר להסביר...

החלומות שלי עוסקים רק בך...

המחשבות שלי תמיד עליך...

היום... בטקס שעשו עליך... לא הפסקתי לבכות...

פשוט כל כך קשה לי להתרגל לרעיון שאני לא אראה אותך יותר... לא אריח את הבושם שלך... לא אחבק אותך... לא אדבר איתך...

זה פשוט יותר מידי...

זה כל כך לא הוגן...

היית אחד מהאנשים שהגיע להם מקום הרבה יותר טוב מהעולם... אתה ידעת את זה...

אני יודעת שאתה במקום שמתאים לך... במקום של שלמות ויופי ממש כמוך...

אני אוהבת אותך מאוד ואני אוהב אותך תמיד...   רונית...