אני שונה את עצמי...
מפגר מיוחד, מאובחן לא שווה כלום...
נמאס לי להיכשל בהכול... לאהבו לחינם
"אתה חייב לעבור הלאה, אתה חייב לעבור הלאה, בשבילך אני אומרת את זה לא בשבילי!"
כאילו שזה קל... כאילו שאפשר לאהוב פחות.. להפסיק לאהוב להמשיך הלאה... אז מיצטער כשאני אוהב מישהי זה עד הסוף לטוב או לרע... אני פשוט אוהב אותה ולא יודעה מה איתך זה לא עובר לי תוך חודש ושבועה.. לא אני לא מוצאה לי מישהיא חדשה ככה בקלות תוך חודש ושבועה......
אני יהרוס את עצמי.... לאט לאט... מהסיבה שאני לא יכול לחתוך מיפה עכשיו ובקלות מהסיבה שזה ישבור יותר מידי מהסובבים אותי... (כי שברו, הרסו אותי כי חתחו אותי) מהסיבה שאני מבדיל את עצמי בכך, בכך שאני אכפתי... (לפחות שואף להיות) בכך שאני לא "תוקע סכינים" בלבבות של אלה "שאוהבים אותי..... של אלה שאכפת להם מימני ושאני חשוב להם"
מה את יודעת? בכלל?
ללכת לכחת לפגועה להרוס לבגוד לשחק מישחקים, לשחק באנשים ברגשות
גם ליצור והיצור (ששואף להיות) אכפתי , מיתחשב ביותר ימאס
והוא אחד העצובים בעיר...
למחרת
עריכת.... צנזורה משמעותית.....
כואב לי הוראש...
(חמרמורת!- )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
