מנקודת המבט שלי.

נימאס לי ללכת לבית ספר...

לא רציתי ללכת היום... אבל הייתי חייב ואמא מצאה לי דרך ללכת (גם כשאחרתי תאוטובוס)

איפה להתחיל?

מה עובר עלי אני לא היחיד ששואל את השאלה הזות...

אבל מה שבטוח שזה שאני לא מדבר איתך כבר איזה יומים שלושה לא עושה לי טוב בכלל

כשחזרתי הביתה צללתי למיטה... הרי גם ככה לא רציתי לקום מימנה בבוקר... אמפי - היהודים

אני לא יכול להגיד לך את זה אז אני אכטוב את זה פה... כרגיל

את כול כך חסרה לי אני צריך אותך פה... (לידי) גם עם את איתו עכשיו לא ממש אכפת לי העיקר שאני יכול לדבר איתך... אני אוהב אותך את חשובה לי (החיים שלי הם לא ממש זה בילעדיך... הם לא ממש זה כשאת איתו) מתי כבר תחזרי?( - פטאתי שאלה רטורית ומפגרת)

את לא יוצת לי מהארש גם עם אני רוצה, אני לא מוצע טעם בלחפש אף אחת אחרת שתחליף אותך כי אני יודע שאני בחיים לא ימצאה

לא את לא "עוברת לי" למאן האמת... אני ר מבין יותר ויותר מה הפסדתי וכמה את חשובה וחסרה לי עכשיו כשאת איתו ולא איתי עכשיו כשאת כבר לא שלי (לא שכחתי כלום אף פרט מהקשר שלנו... עדין הדובן הקטן שלך מציץ עלי וכשאני פותך את המגירה התמונה יושבת שם ומיסתכלת עלי תמיד)

כרגיל כמו בכול יום שני, אתמול עברתי ליד הספסל ההוא הספסל שלנו... שם במיזרע (אני מיסתכל עליו מהחלון של האוטובוס כשאנחנו ניכנסים לאסוף את "עמקים תבור") בסמינר ההוא בתחילת השנה שישבנו שם איזה חצי לילה לבד מחובים על הספסל... אחרי זה גם ישנו ביחד... זוכרת את זה?... זוכרת שלפני זה ישבנו על הדשה וירדן באה ואמרה משהו בסגנון "איזה חמודים אתם סוף סוך ניראים כו זוג" -כשזה היה רק ההתחלה...

אני עובר שם מיסתכל עליו וניזכר...

"מיסתכבר שאני לא בוחר מה לשכוח" זה פשוט לא ממש בשליטתי