מנקודת המבט שלי.

באמת באמת שכבר נישבר לי מהכול......:

"אני צריכה ללכת, כן אני יודעת שתיעלב גם עכשיו אבל אני באמת צריכה ללכת, אני מקווה שתצליח לדבר איתי מחר"

אבל יש רגעים בחיים שאתה מבין כמה אתה חשוב, יקר למישהו ויש רגעים שאתה פשוט מבין כמה אתה ממש ממש לא וכמה אתה שיך לעבר כמה המציאות נוראית

"אז אני לא מבין אותך בתור חבר שלי אתה צריך לעמוד שם מאחורי לגבות אותי"

"שמעתי שאתה קצת כועס אלי.. תבין אותי ומאיפה זה בא.... אז נדבר תהיה לנו שיכה נכון?"

לכו להיזדיין!

"זה לא מרפה שוב מתגבר כול כך מהר

לא עובר רק נוצר יותר אוהב

ניזכר כול רגע איך אותם ואותו אי אפשר למחוק

או להחליף בכאב אחר"

נישבר לי

                                                                                רק זמני, חצי נחמה