זה הבלוג השני שלי
יש לי עוד אחד
הוא די מפורסם
ומהסיבה הזאת הוא הפך להיות חסר תועלת
בשבילי
כי נחמד לשים דברים יפים ומצחיקים
אבל החיים הם לא רק כאלו
וכשאני רוצה לדבר עלי
רגשות תחושות אהבות אכזבות כעסים
אין לי איפה
אז מצאתי שיטה לא הכי טובה
פוסט דיכאון+מחיקה
אבל אני רוצה להשאיר פוסטים
אני רוצה לקרוא אותם תקופה אחרי
לראות מה עבר עלי
להרגיש מה הרגשתי
לדעת מה שידעתי
לזכור אותי
כמו שהייתי
מה שהיה לי ומה שלא
מה שרציתי ומה שקיבלתי
או בקיצור- החלטתי שיהיה לי בלוג אישי שבו אף אחד שאני מכירה לא יקרא
ולא יהיו בו שום פרטים מזהים
לא יודעת אם רשימות יהיו אפילו
בהמשך אני אדע יותר
אבל זה לא פייר להתחיל סיפור ככה מהאמצע
אז אני אתחיל מההתחלה
השם שלי לא משנה
אין לי שם בשביל הבלוג הזה
גם ככה שמות הם תגיות מיותרות, הכללות ודעות קדומות
אני זה מה שאני
זה משתנה כל הזמן
זזה
חושבת אחרת כל יום
מושפעת מכל חוויה
משתנה מכל תחושה
אבל בשביל הבלוג, בשבילכם, בשביל הסיפור, בשבילי
אני אהיה מישהי
מישהי שכמו כולם
יש לה סיפור
כל פוסט יהיה סיפור אחר
סיפורים טובים רעים חזקים חלשים
מעודדים מדכאים
כל פוסט חוויה אחרת
אבל זה מספיק להיום.
עכשיו המילה היחידה שחשובה היא
שלום
בעצם גם ברוכים הבאים
אולי מאוחר יותר אני אכתוב יותר
אולי מחר
אולי בכלל לא
אני אספר את הסיפור של הבלוג
ואת הסיפור שלי
עד אז, להתראות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פרוזן (יוגורט)