פאנפיקים רק בשבילכם.

ערב טוב לכולם! מה שלומכם?

הנה מגיע לו יום הולדתי (הערב ומחר- ג' טבת :), ואיתו גם פאנפיק נוסף!

תהנו, ואשמח שתגיבו (:

תקופת זמן: שנה רביעית בבי"ס הוגוורטס

דמויות: הארי/סנייפ הארי/רון/הרמיוני

אורך: 874 מילים.

"ובכן, פוטר, אני מניח שגם הפעם לא הכנת שיעורים. האם אני צודק?" אמר פרופסור סנייפ בשיעור שיקויים, בעודו מביט בהארי במבט קר וחודרני, מנסה להבין מה עובר בראשו הלהוט של תלמידו.

הפעם הוא נתן שיעורים ממש קשים- הם התבקשו להכין 2 שיקויים. הראשון- שיקוי "הגובר על כל שנאה אפשרית, והופך אותה לאהבה נצחית", והשיקוי השני- להכין ללא הספר את שיקוי השכחה הנפוץ.

"להפתעתך פרופסור," אמר הארי, וחשב לעצמו 'ובעצם גם להפתעתי', "הכנתי את השיעורים הנדרשים." הוסיף והוציא מתוך תיקו 2 מבחנות מלאות בנוזל, האחד נוזל ירקרק, והשני ורוד-אדמדם, הניחם על השולחן וחייך לעצמו חיוך מסופק, שפורש ע"י סנייפ אחרת לגמרי. "אז מה?" אמר בקרירות הרגילה שלו. "אתה חושב שאתה כ"כ מוצלח שהצלחת להכין אותם? צריך לבדוק אותם היטב, לוודא שאתה לא הולך להרעיל כאן אף אחד. למה שלא אתה תנסה את זה... כן. עליך להגיע היום אל חדרי, מיד לאחר ארוחת ערב. אני אקח את השיקויים האלה..."  אמר סנייפ, ועשה זאת, "לוודא שלא תחליף עם מישהו אחר." בסיום דבריו, נשמע ה"גונג" המוכר, שבישר על תום השיעור.

בארוחת ערב ישב לסעוד הארי עם שני חבריו, רון והרמיוני. "הוא החליק מכל המדרגות!" טען רון, "הוא מסוגל להוסיף לשם משהו ולתת לך לשתות את זה ללא כל רגשי אשם! הוא לא אנושי פשוט!" הוסיף. הרמיוני הביטה בו בזלזול והתריסה מנגד "זה לא ייתכן, רון. הוא עדיין מורה בבית-הספר, הוא לא יכול להרעיל תלמיד. יסלקו אותו מיד."

הארי סיים לאכול, קם, אמר "בהצלחה לי", ופתח בהליכה אל עבר משרדו של סנייפ.

כאשר הגיע, תקתק פעמיים על הדלת, וההיא נפתחה לבד. "היכנס" קרא הקול של סנייפ, "שב בכסא". הארי נכנס והתיישב, אך לא ראה את סנייפ בשום מקום.

סנייפ ירד במורד המדרגות. הארי מעולם לא שם לב שיש לו קומה שנייה במשרד, למרות אין-ספור הפעמים ששהה כאן. להבדיל מבד"כ, סנייפ היה לבוש אחרת. הוא לבש טייץ שחורים צמודים, חולצה כחולה-אפורה עם ציור של שד, וג'קט עור חום. בידו הוא החזיק את שתי מבחנות השיקויים.

"אם כך, ניגש לעניין." אמר סנייפ, והגיש להארי את המבחנה עם השיקוי הורוד-אדמדם. הארי פתח את המבחנה, לגם שלוק קטן, אך מיד סנייפ קבע "עד הסוף, עד הטיפה האחרונה!", והארי ציית מפחד ושתה הכל. "תוך כמה זמן תחול שינוי כלשהו. עד שזה יקרה, אני פה מביט שלא תעשה שום דבר." אמר סנייפ. בנתיים הארי חשב לעצמו: 'אני כ"כ שונא אותו. פשוט שונא אותו, מה הוא רוצה ממני? דווקא בי הוא היה חייב לבחור בכיתה? אני לא התלמיד הכי גרוע. אוקי, אולי ביניהם. אבל מה עם נוויל? הוא בכלל לא יודע כלום בשיקויים! אבל הסנייפ הזה...!! וואי, כמה שאני............' ופתאום הוא הרגיש משהו מתחולל בראשו, התפיסה משתנה. 'אוהב אותו...כמה שאני מת להתקרב אליו. לחוש את נשימתו.' הארי לא יכל שלא לחייך אל סנייפ. "אוהו, אני רואה שהשיקוי עבד. עכשיו, אם לא אכפת לך, אני אגש לנעול את הדלת" אמר סנייפ כתגובה, וקם לנעול. הארי שמח, אבל מה שמח. הרבה זמן הוא לא הרגיש שמחה כזו. כאשר סנייפ שב, הוא נעמד מאחורי כיסאו של הארי. הניח את ידיו על כתפיו, והתחיל לעסות אותן. הארי נהנה מכל רגע. הוא רצה שזה יימשך לנצח, לא היה אכפת לו כלום כרגע. לא מהשיעורים הרבים שיש לו למחר, לא מאימון הקווידיץ', לא מכלום. רק סנייפ. הארי חיפש מילים להגיד, ראשו היה כה מבולגן. לבסוף כשמצא, פתח "אני רק רוצה להבין מש..." אך סנייפ קטע אותו. "שש..אל תדבר. אני אסביר לך הכל. אני יודע שזה יישמע טירוף. אני יודע שאני מתנהג אליך בצורה מכפישה כל השנים האלה, ואל תחשוב, ולו לרגע קט, שזה ישתנה, אבל הייתי חייב לעשות משהו. הארי, אני מרגיש אליך רגשות שמעולם לא הרגשתי. אפילו אל אמי לא. אני חייב להוריד את האבן הזו מליבי, אני חייב לדבר איתך באופן נורמלי. לא לצעוק, לא לכעוס. אני רוצה שתבין אותי. קשה לי ככה, אני מורה- אתה תלמיד, אני משרת את אדון האופל- אתה יורק לעברו. זה מסובך, כ"כ מסובך. אבל הצטרכתי לעשות את זה." הארי לא הבין, "לעשות את מה?" שאל. "את זה" אמר סנייפ, והתקרב אל פיו של הארי לאט כל-כך, שהארי הרגיש כאילו עברו שנים.  סנייפ הדביק את שפתיו אל אלה של הארי, ונישק אותו. נישק אותו לאט, ברוך, נישק אותו באופן שהארי בחיים לא היה חושב שהוא ינשק. כעבור כמה דקות, שהם התנתקו זה מזה, הארי ישב דומם במקומו, וסנייפ עמד מולו כפסל. "תה?" הציע סנייפ. "בשמחה" השיב הארי. סנייפ ניגש לשולחנו, לקח תיונים מהמגירה התחתונה, מבלי שהארי יראה לקח את המבחנה השנייה, והלך לאחורי המשרד להרתיח מים. בנתיים הארי נשאר יושב בכיסאו, מנסה לעכל מה שקרה כרגע. אבל לא היה אכפת לו מה יקרה, העיקר שהוא יישאר פה, עם סנייפ. כעבור כמה דקות שב סנייפ עם 2 כוסות תה. נתן להארי כוס אחת, ואת השנייה השאיר לעצמו. הארי החל לשתות את התה, ובנתיים שקע במחשבות. 'מוזר מה שהולך פה. איך הגעתי למצב הזה? אבל אני פשוט כ"כ אוהב אותו. את הפנים החלקות והיפות שלו, האף המעוקל והחמודי הזה, השיער השחור והמיושר, שהוא כ"כ עדיף על השיער הג'ינג'י והמתולתל של הרמיוני. הלוואי שהייתי נשאר פה לנצח. רק להיות איתו, זה כל מה שאכפת לי. רק להיות איתו.'

"מה קורה פה?" אמר הארי לאחר שסיים לשתות את התה. "למה אני פה, שותה איתך תה? ואיפה השיקויים שלקחת לי בשיעור? ומתי אתה מתכוון שאנסה אותם בדיוק?" ירה הארי שאלות לעבר סנייפ.

"הכל כבר סודר", השיב סנייפ, וחייך חיוך, ספק אמיתי ספק מבוים.

כאשר חזר הארי אל בית-גריפינדור, שאלו אותו רון והרמיוני יחדיו: "נו, איך היה? מה הוא רצה ממך?" וכל מה שהארי יכל לענות, היה "אני...אני לא ממש זוכר..."