זה היה בחופש הגדול, הייתי צריכה להוציא את הכלבה שלי לטיול קטן בסביבת הבית שלי.
והוא היה שם,קוראים לו רוי, הוא היה עם 2 חברים שלו, הם התאמנו בתרגילים באופני הפעלולים שלהם, הם יכלו לראות את שער הבית שלי משם,
הם ראו אותי יוצאת עם הכלבה, וצעקו לי מרחוק לבוא אלייהם.
ידעתי שהוא אוהב אותי, אבל לא ממש הייתי אמורה לדעת מזה, אז עשיתי את עצמי תקופת זמן ארוכה מאוד כלא יודעת.
התקרבתי אלייהם, הייתי עם הכלבה, שיחררתי אותה שתסתובב בעצמה.
התיישבתי על המדרכה, היא הייתה חמה.
התיישבתי ושאלתי את חבר שלו מה קורה והכל.
אחר כך שלושתם באו והתיישבו לידי, דיברנו, השיחות זרמו, ופתאום, רוי קרא לחבר שלו, והם הלכו לדבר במקום שאני לא יראה.
זה היה ברור שהם מדברים עליי, אבל כמובן, אני "לא" אמורה לדעת מזה.
נשארתי עם חבר אחד של רוי, שאלתי אותו מן הסתם
"מה הם נעלמו פתאום, זה לא פייר סודות בחברה"
הוא ענה
"אל תדאגי, תכף בשבילך זה לא יהיה סוד בחברה"
המון מחשבות עברו לי בראש, הרי ידעתי שהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי היום,
ואני?! מה אני יענה?! הרי אני לא אוהבת אותו, בכלל לא.
לאחר 7 דקות בערך הם חזרו, ואז רוי קרא לי לצד, מיד ניסיתי למצוא תירוץ ואמרתי שאני ממהרת הביתה.
הוא אמר שזה יקח בדיוק שנייה.
הלכתי איתו, הוא נעמד מולי,
"יש לך מושג מה אני הולך להגיד לך? - הוא אמר
"לא.."
"טוב, אני יעשה את זה קצר ולעניין"
מצידי חיוך מסמיק.
"אני..איך לומר.."
ואני בנתיים מסתכלת על הרצפה, במבט מושפל, מעדיפה למות מאשר להיות במצב הזה.
"אני אוהב אותך כבר מכיתה ז'" - הוא אומר לי
[דרך אגב אני בכיתה ט']
ואני, אני בהלם מוחלט. זאת הפעם הראשונה שאמרו לי בפנים שאוהבים אותי..
אחרי שתיקה של איזה 15 שניות [שהיו כמו שנה] עניתי לו "רוי, תקשיב, זה מאוד מחמיא לי, אבל אני מעדיפה לא להתאהב עכשיו, כי זה רק פוגע"
גאאאאאאאאאד יצאתי כל כך מטומטמת!
הוא הסתכל עליי במבט מאוכזב.
נתתי לו חיבוק ואמרתי לו שאני חייבת ללכת, ושנדבר על זה פעם אחרת.
אמרתי להתראות לכולם והלכתי.
זה היה הרגע הכי מביך שקרה לי בחיים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
