בזמן האחרון -
אני מרגישה ייאוש .
כבר עברתי מספיק בחיים שלי ,
וזהו .
מיציתי .
אין לי סיבה מיוחדת לחיות בשבילה ,
וגם לאהייתה לי סיבה עד עכשיו .
אלוהים פשוט חשב שזה מצחיק ומהנה לראות בן אדם ,
שהוא בעצם לא יותר מכלי משחק או מחזיק מפתחות שלו ,
סובל .
לא משנה כמה מבחנים הוא עשה לי ,
כדי לראות אם אני משהו מיוחד .
מקובלת - אני לא .
אהובה - אני לא .
חכמה - חלק אומרים שכן וחלק לא .
יפה - אני לא .
אחת שטוב לה - אני לא .
אחת שלא מציקים לה - אני לא . אני ההפך הגמור .
אז מה כן ?
אם יש למישהו עצה איך לעבור את המשבר הזה ( אם אני אזכה לעבור אותו )
שיגיד לי.
אני לא יותר מילדה קטנה בעולם הגדול הזה .
זהו .
זה מה שאני .
הילדה שכולם נוטים להזכיר לה כמה שהיא מכוערת ,
וכמה שהיא סתומה ,
וכמה שהיא מטומטמת ,
וכמה שהיא עושה פוזות ,
וחושבת באם היא תתלבש יפה ,
זה יגרום לה להיות יותר מקובלת ,
וכמה שהיא זונה .
זה מה שאומרים עליי .
ויכול להיות שהם צודקים בחלק מהדברים .
יכול להיות שאני באמת מכוערת ,
ובאמת סתומה ,
ובאמת מטומטמת .
אולי הם צודקים ,
ואני צריכה להשתנות .
אבל אני לא יכולה להשתנות ככה .
כי אז אני לא אהיה אני .
וכל אחד רוצה לראות אותי אחרת ,
אבל עדיין אני לא הפראיירית שתשנה את עצמה בשביל אחרים .

אני פשוט רוצה להפסיק לחיות .
בשבילי רוב החיים הם עונש .
יש את הדברים הטובים בחיים כמו :
הרגע שבו אתה מוצא חברים ,
שאמא שלך או אח ההורים קונה לך ג'אנק פוד , או תכשיט או בגד או מתנה כלשהי , כשאתה מקבל הצעת חברות או כל דבר אהבתי אחר ,
אבל זה פשוט לא שווה את החיים שלי .
זה פשוט לא שווה .
אנשים שאני לא רוצה מתערבים לי בחיים ,
ואומרים שאני עושה את עצמי חולה ,
ושאני עושה פוזות והצגות כדי לחפש צומי ,
מה שכלכך לא נכון ,
והאחרים פשוט מאמינים להם .
וזה " אוכל " אותי מבפנים .
זה מוציא לי את הנשמה ,
והורג אותי .
אני פשוט לא רוצה להמשיך לחיות ,
נכנסת לפינות וריבים שאני לא אמורה להכנ אליהם ,
והכל בגלל אלה שסובבבים אותי .
אני אמשיך חעדכן יותר מאוחר כי אני עסוקה ...
שלכם -
הילדה שאיבדה כל רצון לחיות
