פרק 2
ליאן: לא...! בחיים לא! אמרה באנגלית
מישהו: טוב בסדר. אכלת כבר?
ליאן: אופס... הייתי אמורה אבל אני ודנה החברה שלי שמענו צעקות אז הלכנו לבדוק
ושחכנו מהאוכל.
מישהו: טוב אבל אני רעב.ואת?
ליאן: ברור!
מישהו: אז בואי!
ליאן ומישהו קמו וליאן רואה רסטות ארוכות(מגלה שזה טום) הם יורדים במעלית ונכנסים לחדר אוכל.
טום: מה את רוצה?
ליאן: אני רוצה פיצה ולשתות תפוזים.
טום: אני אכך גם פיצה ולשתות קולה.
-טום וליאן לקחו את המגשים וישבו בשולחן-
טום: אז... מאיפה את?
ליאן: אני מישראל.
טום: אהה אני מפה.(המדינה\גרמניה)
ליאן: אני יודעת. נו.... טוקיו הוטל!
טום: כן. ויש לי אח תאום שקוראים לו ביל.
ליאן: גם את זה אני יודעת.
טום: מה את מעריצה?
ליאן:כן.
טום: אז את בטח רוצה לראות את החברה?!
ליאן: ברור! אבל אני צריחה קודם לקרוא לדנה.
טום: אז בואי נעלה.
-ליאן וטום עולים לקומה שלהם-
טום עוצר: טוב אני הולך להחליף בגדים תבואי לחדר שלי.
ליאן: רגע! איזה מספר אתה?
טום: 129 !
-ליאן ליד הדלת דופקת-
ליאן: דנה תפתחי!
דנה: טוב שנייה!
ליאן: את לא מאמינה!
דנה: מה?!
ליאן: אנחנו הולכות לפגוש את החברה.
דנה מימתי יש לנו חברה?
ליאן: הכוונה היא לטוקיו הוטל!!!
-צצרחות של שמחה-
המשך יבוא..........
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קאלי & דרור