ביום חמישי היה היום האחרון שלי במפעל.

מצב אחד אני עצובה כי אני אתגעגגע לאנשים והאמת שגם לעבודה עצמה

אך מצד אחר, אין מאושר ממני:

אין יותר משמרות לילה! אין! זהו נגמר! אני מנסה להבין את זה ולא מצליחה.

שנתיים בצבא הייתי שבוע בוקר, שבוע לילה

ואז 7 חודשים במפעל

אין יותר לעבוד מ- 23:00 עד 06:30 לא במוצאי שבת ולא במשך השבוע.

אין יותר לקום ב-04:30 לפנות בוקר כדי להספיק למשמרת של 06:30

ואצלנו עוד היה חוק שאסור להגיע בדיוק בזמן, צריך להגיע 20 דקות לפני..

מחר מתחילה עבודה חדשה, אעבוד בסופר פארם ליד הבית

זה גם מקום שבו אוכל להמשיך לעבוד תוך כדי לימודים, זה בדיוק מה שרציתי וחיפשתי

לאט לאט דברים מסתדרים

מה גם שלאחרונה הגעתי למסקנה שטוב לי כרגע בלי בן זוג..

כל כך חיפשתי וכל כך רציתי, וכרגע הבנתי שטוב לי ככה

אתחיל ללמוד בקרוב ולא יהיה לי יותר מידי זמן להשקיע ביחסים

ובלי השקעה אין טעם להתחיל בכלל...

החלום הולך ומתקרב.. חינוך מיוחד

כבר נרשמתי, שילמתי מקדמה והכול

בקרוב יזמנו אותי לבנות מערכת שעות

יש לי אופציה לסיים הכול תוך 3 שנים במקום 4, אני צריכה לחשוב טוב טוב אם אני צריכה את הלחץ הזה..

דווקא היה נוף מהמם של שקיעות וזריחות בעבודה (ללא עריכה)