אני בבית

נתחיל באמצע.

אני לא אתחיל בתולדות חיי, כי תכלס אין לי כוח לעשות את זה כמו שצריך, וזה משו שצריך לעשות בהשקעה.

לפני יומיים באתי לאקסית\ידידה שלי, באיזה 9 וחצי בערב.

אמא שלה פתחה לי.

דפקתי בדלת חדרה.

היא ענתה לי בקול רדום...

"שנייה רגע"

"הערתי אותך?"

"..."

"הערתי אותך"

"...כן...אמ..."

ואז הבנתי.

"..אה לא הערתי אותך...תיהני חחח"

"ביי..."

זה לא היה הקול הרדום שלה..זה היה הקול החרמן שלה. אפשר לזהות את הטון הזה אצלה מקילומטר..חחח.

למה היא ענתה?!

איך אני מרגיש בקשר

למה הזכרתי את זה? למה זה לא חשוב בכלל אבל בכל זאת חשוב לי?

אני צריך מגע נשי.

הברונטית הנח"לואית שחיכתה מאחוריי בתור לאוטובוס לא מבינה כמה היה טוב לי רק להריח אותה

.היד שלה נגעה קלות ביד שלי, כשהיא הושיטה ידה למעקה

לא חרמן...( תבורך ימיני:-) ) פשוט בודד

כל השבוע אני מבודד מחברה נשית... מסיבות צבאיות.

בסופ"ש יש חברים, וידידות, וחיבוקים קצרים, ומבטים, ושיחות כנות, ונשיקות מנומסת לשלום.

וכל שחשקה נפשי זה קצת אהבה-מטווח-אפס.

בלי עכבות, פחדים, בושה, מרחק, נימוס מיותר, הגיון.

אני משדר כאילו סבבה לי בחיי הרווקות 

אבל תכלס...לבד לי ולא טוב.

וסטוצ או יזיזה לא ישנו את זה.

ומישי חייבת להגיע.

מתישהו.

ואני חייב לדעת שזה הדבר הנכון ברגע הנכון.

ואולי גם היא תראה את זה.

ואני מחכה.

אבל אני מחפש אז יש תקווה. אני אמצא.

בוקר יגיע, יום שבת, היום הראשון של המשך חיי.

בוקר טוב :)