זהו הבלוג שלי...
אף פעם לא חשבתי שאני אגיע אליו אבל זהו...
אני חייבת לפרוק הכל.
אתם מוזמנים להגיב.
זה כמו חיים מזכוכית את מפיל אותם והם מתנפצים ועכשיו צריך רק דבק כדי לחבר אותם.
זה קשה להיות בגיל הטיפש- עשרה, לא בגלל שזה לא כיף אלה בגלל שאז בתקופה הזאת החיים מתחילים להיות הגיוניים.
הולכים לבלות עד השעות הקטנות של הלילה עושים שטויות רבים עם ההורים לא שאני לא רוצה את זה זה פשוט החיים אי אפשר להתחמק מזה...
לפעמים אני רק מייחלת לה' שיחזיר אותי אחורה לתמימות והילדותיות שלי..
אתם לא הייתם רוצים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
