WONDED

כ"כ מצטערת.

עכשיו שאני מסתכלת אחורה לשיחות שהיו לנו,

אני רואה ומבינה כמה לקחתי אותך כמובן מאליו,

כמה הייתי אדישה אליך לפעמים,

כמו שאמרת אפילו נטולת רגש,

ממש כמו רובוט.

במובן מסויים אני יודעת שגם אני גרמתי לכל המצב בינינו להדרדר,

במקום לחזק את עצמי ואותך,

רק הרסתי ואיכזבתי...

אותך.

ובמשך הזמן גם את עצמי.

חשבתי שהכל יסתדר אפילו אם נגמור את זה יפה,

אבל מסתבר שמאותו הרגע המצב רק נהיה גרוע יותר...

רפילו שכמה ימים אח"כ חייתי בסרט שהחיים שלי כ"כ מושלמים וששוב תהיה בזרועותיי.

פעם ראשונה ואחרונה שאני אגיד את זה,

כי לא מגיע לך שאני אגיד את זה,

ויותר מזה לי מגיעה סליחה הרבה יותר גדולה, אני מי שצריכה לשמוע את המילה הכ"כ חשובה הזו,

אבל אני גם אהיה מוכנה להגיד-

סליחה.

אני באמת מצטערת.

רצית לגרום לי אושר, כל מה שרצית היה להיות איתי ולגרום לי לחייך.

אני זוכרת שפעם אחת אמרת לי שמה שאתה רוצה זה לגרום לי להיות מאושרת...

באותו זמן לא ייחסתי לזה חשיבות...כמו שאמרתי, לקחתי את זה באיזי, מובן מאליו.

טיפשה.

פעם אחרונה להיום,

פעם אחרונה לתמיד כנראה,

אני מצטערת,

ושוב,

מתגעגעת כ"כ,

לימים הטובים שלנו, לשיחות הנעימות, לנשיקות החמות ולחיבוקים של אין סוף...

שלך. מקווה שלא לעוד הרבה זמן כי נשבר לי.