חברי ילדות - סיפור על טוקיו הוטל

פרק 3 מחולק לשני חלקים :P

החלק הראשון הוא עם מתח בסוף ויצא לי שני עמודים בוורד

[חחחחח לא הגזמתי...!!]

מקווה שתאהבו...

33333>

עשר תגובות כולל שלי שזה ממש מעט ואני שמה את חלק ב' היום 333>

~ מאירועי הפרקים הקודמים ~

'אני ממש אתגעגע אליו הקיץ. אולי אני פשוט לא אסע ואתן את הכרטיס שלי למישהו אחר? נשמע לי יותר טוב.'

חשבה לעצמה ארין.

פרק 3 חלק א'

ארין צעדה לכיוון הבית שלה מה שלקח כ-5 דקות.

היא החליטה ללכת למקום האהוב עליה, בתוך מערה קטנה בהר הנמוך שנמצא כקילומטר צפונה מביתה.

היא הייתה צריכה זמן לבד כדי לסדר את המחשבות שלה בראש.

היא הלכה וראתה כבר את ההרים הגובהים שמלפניה, שכוסו בשלג רך על הפסגות,

היא ראתה  את הציפורים ליד הנהר,

ובעיקר רק רצתה להגיע למערה הקטנה, מקום המפלט שלה.

היא צעדה עוד קצת והגיעה.

האולסטאר ה"לבנות" שלה כבר קיבלו מעין צבע חום, אבל הן אצלה כבר מעל לשנה.

הג'ינס שהיא לבשה באותו עת כזר השתפשף בקצוות [או בכל מקום אחר אפשרי]

ושערה נראה פרוע מהרגיל.

היא טיפסה על ההר הנמוך הזה, אם אפשר בכלל לקרוא לו הר.

היא אהבה את ההר הזה בגלל שכל ההרים מסביבו לא היו דומים לו. כל שאר ההרים מסביבו היום ירוקים ומלאי פריחה, גם בקיץ.

ההר הנמוך שלה היה סלעי במיוחד, בלי שום נטייה לצמיחה עליו. מלבד זאת שהמערה הקטנה שלה, הייתה כה מוסתרת בהר שמעט ולא היה ניתן לזהות אותה.

ארין אחסנה שם כמה דפים, קלמר קטן מג'ינס שהיא תפרה, 2 בקבוקי מים ושלושה חטיפים;לכל צרה שלא תבוא.

היא נכנסה לשם, ולמרות גובהה היחסית נמוך, 1.65, היא בכל זאת הייתה צריכה להתקפל בתוך המערה.

היא פתחה חטיף אחד ושתתה קצת מהמים. היא אספה את שיערה הגלי לקוקו.

היא לקחה כמה דפים והחלה לכתוב עליהם את היתרונות והחסרונות של הטיול לאיים.

היא כתבה שאת נייתן יש לה תמיד לעומת ביל וטום שזאת הזדמנות חד פעמית לפגוש אותם;

היא כתבה שהטיול עוד ארבעה ימים אז יכול להיות שהיא לא תספיק להתארגן;

היא כתבה שהיא באמת צריכה קצת חופש עם חברה מגניבים בגיל שלה;

היא חשבה שנייתן ייפרד ממנה אם היא תיסע וזה לא מה שהיא רוצה שייקרה.

היא חשבה על זה עוד הרבה זמן, ואז היא נזכרה שהבטיחה לבוא הביתה בשעה 13:00.

היא הציצה בפלאפון שלה וראתה השעה 12:49. היא מיהרה לחזור הביתה.

היא השאירה את הכרטיס בתוך המערה מאחורי אבן שנראתה כמו קיר, רק היא ידעה שזאת בעצם אבן שניתנת להזזה. היא החביאה שם גם את הדפים שעליהם כתבה ומיהרה לצאת.

היא רצה עד לפתח ביתה, היא ידעה שהיא בכושר, כי לרוץ קילומטר זה לא קל.

היא פתחה את הדלת ואמרה שלום להוריה. היא מיהרה לחדרה.

היא שאלה ב-ICQ את סול אם היא כבר דיברה עם הוריה, וסול ענתה בחיוב, הוריה גם הרשו לה להצטרף לטיול.

פתאום...עלה במוחה של ארין רעיון. היא חשבה שזה הרעיון הגאוני ביותר שהיא אי פעם חשבה עליו.

היא התקשרה לנייתן לשאול אותו מה דעתו.

היא סיפרה לו כל פרט ופרט בתכנית שלה.

"אז בגלל זה היית עצובה היום הא..?" אמר לה.

"כן..בערך." ענתה לו. ארין הייתה מאוד כנה.

"טוב, אני רק צריך לשאול את ההורים שלי ואז זה יכול לקרות. יש לי מספיק כסף בשביל זה...וזמן." הוא צחקק וגם ארין.

"טוב, אני שמחה שככה אתה חושב. אוהבת אותך, נדבר אחר כך, ביי."

"אוהב אותך גם. ביי"

ארין ניתקה. היא כל כך שמחה שנייתן הגיב ככה ! היא הייתה ממש מאושרת ובגלל זה היא החליטה לשאול את הורייה על הטיול עכשיו, כשהיא במצב יותר טוב.

היא יצאה מחדרה לעבר הסלון, אוחזת במכתב שביל וטום שלחו להן.

היא נתנה אותו לאמה לקרוא, ואמה התלהבה מאוד מהרעיון. היא אהבה שבתה מסתובבת שחברת גרמנים, כדי שלא תשכח את המקורות שלה.

אמה הייתה ממש מאושרת, עד שרצתה כבר לארוז לארין, אבל ארין אמרה לה שהיא מעדיפה לארוז לבד ומחר.

אמה הסכימה.

היא החליטה להישאר בבית עד שאחר הצהריים אבא של סול יאסוף אותן העירה לקנות קצת בגדים לקראת הטיול.

היא התכתבה עם כמה חברות שלה מארצות אחרות ב-ICQ, ושאלה אותן על טוקיו הוטל.

אמילי, אמרה לה שהן הלהקה הכי מושלמת שהיא אי פעם שמעה בצרפת.

בלה, אמרה לה שהן הלהקה הכי מפורסמת ברוסיה עכשיו.

גילי, אמרה לה שיש סערת מעריצים שלהם עכשיו בישראל.

רוזה, מאיטליה סיפרה לה קצת יותר:

Rosey <33 (13:35) says:

What do you want to know about tokio hotel?

+ Arin Strauss [: + (13:35) says:

what kind of peoples are they?

Rosey <33 (13:36) says:

Well, Bill is the sensitive one. Tom is very bad boy, he is very very WOMEN lover. Gustav is the quite one, very shy. Georg is almost like gustav but he is not shy.

+ Arin Strauss [: + (13:36) says:

Thanks a lot love ya <33 Bye !

ארין שמחה לשמוע שביל הוא רגיש, אבל לא שמחה בדיוק מהעובדה שטום הוא חרמן.

היא שנאה אנשים כאלה.

פשוט לא סבלה אותם.

אבל היא החליטה להתעלם מהעובדה הזאת ולתת לעצמה ליהנות כמה שיותר מהחופשה הזאת.

היא הלכה לאכול ארוחת צהריים שאביה בישל : שניצלים ואורז.

כחצי שעה לאחר שסיימה הגיעה סול עם אביה והתקשרו לסול כדי שתצא אליהם ושיסעו העירה לקנות בגדים לקראת החופשה.

היא לקחה איתה 100 דולר, שנראה לה יותר מדי ממה שהייתה אמורה לקחת.

היא לקחה את הפלאפון שלה ויצאה החוצה.

היא נכנסה לאוטו הלבן והגדול, של משפחת שוורץ.

הם נסעו בערך כשעה עד שהגיעו לעיר ובינתיים סול וארין דיברו ביניהם על מה שיהיה בחופשה.

הן יצאו מהאוטו ואבא של סול יצא גם אבל המשיך לבית קפה באזור.

"תיהנו בנות, ואל תשכחו – עוד שעה וחצי בדיוק, בארבע גג, אתן פה."

הבנות הנהנו ונכנסו לחנות הגולשים הראשונה שהם ראו.

הבגדים שם כל כך מצאו חן בעיניהן ! ארין מדדה כמעט את כל הבגדים בחנות, ושמחה על כך שלקחה 100 דולר. לעומת זאת סול, הייתה החלטית ובחרה את הבגדים המועדפים עליה בהתחלה והספיקה להכיר גם כמה בנים בדרך.

אחרי שעתיים של קניות, סול יצאה עם 5 חולצות חדשות ו-2 מכנסיים חדשים. ארין לעומתה , יצאה עם 7 חולצות חדשות, 4 מכנסיים, ו...מחליק שיער.

סול וארין יצאו והלכו קצת והגיעו לנקודת המפגש שלהן עם אבא של סול.

הן עמדו שם וחיכו כעשר דקות, וסול כבר התעייפה והתיישבה על המדרכה.

פתאום צלצל הטלפון של ארין.

על הצג היה כתוב "נייתי" שזה אומר נייתן.

היא ידעה שזה קשור איכשהוא לתוכנית שלה.

"הלו ?"

"היי חמודה."

"היי...מה קורה?"

"תשמעי, יש לי חדשות בקשר לתוכנית שלך."

"ו...?"

"והן טובות, ורעות."

"והן?"

מי שלא הבין את השיחה באנגלית: