כאב מסוג אחר

סבא, תחזור , בבקשה ממך.

אני זוכרת את היום הזה,

אני הייתי בת 5 , עוד קטנה מכדי להבין שאתה הלכת.

שכבתי במיטה, ואמא באה ואמרה לי שיש לי בייביסיטר הלילה.

היה לה דמעות על הלחיים והתחלתי לצעוק שאני לא רוצהץ

היא אמרה לי

"שני , תירגיע , סבא שימעון ניפטר , אני צריכה ללכת " .

שמעתי את הדלת ניפתחת והבייביסיטר ניכנסה.

אמא שלי יצאה וסגרה את הדלת.

עוד לא הבנתי מה זה שניפטרת .

הייתי ילדה קטנה מדי כדי להבין.

סבא, אני זוכרת שאמא ואבא לא היו מרשים לי סוכר

והייית לוקח אותי לצד ומביא לי לאכול כפיות גדושות בסוכר.

אני זוכרת שכל הזמן חיבקת אותי וסיפרת לי סיפורים ,

וכשעשיתי שטויות היית צועק על אבא ואמא אם הם היו צועקים עליי.

אני זוכרת איך שהתייחסת אליי ואיך שאהבתי אותך, ואתה אותי,  סבא.

תמיד רציתי לבוא אלייך , ולא תמיד לקחו אותי.

תמיד רציתי להיות איתך, אתה עשית לי הרגשה טובה.

עכשיו , אני יושבת ובוכה , לא מצליחה לעכל שאתה לא איתי.

אני לא מפסיקה לבכות. הדמעות שלי הן דמעות של כאב,

ולא של שימחה. הן דמעות שלא יעברו בחיים.

גם אם לא יראו אותן, הן יפגעו לי בנשמה.

סבא, אני רוצה למות, כדי להיות איתך למעלה.

בבקשה , סבא, תהיה איתי. !!

אני לא מעכלת שאתה לא איתנו - שניפטרת !
ממני,3>.