and you can move on with your whole life.

לא מאמינה לא מאמינה לא מאמינה!!!!

12 שנות לימוד הגיעו לסיומן, התקופה הכי יפה בחיים שכ"כ רציתי שתסתיים בשביל להתבגר מהר- נ-ג-מ-ר-ה.

אני עדיין מסרבת להאמין

כל הרגשות שהציפו אותי בערב אחד שניגמר תוך כמה שעות עדיין עומדים במקום.

ההתרגשות, חוסר המילים, חוסר היציבות כל אלו ועוד הרבה היו המחשבות בטקס סיום.

לעמוד על הבמה מאופרת יפה ולבושה בשימלה לבנה עם שיער שסידר לי הספר ולחשוב רק על דבר אחד אין יותר בית ספר

אין יותר לשמוע מורה שצועקת, אין את החוויות בטיולים השנתיים, אין לדבר בשיעורים או לשחק בפלאפון ולפחד שהמורה תתפוס

אין לזרוק ניירות אחד על השני באמצע שיעור ואז לעוף מהכיתה פשוט אין.

הצמרמרות שעברה לי בגוף ברגע שהשיר התנגן ברקע ,"לכל סוף יש התחלה חדשה" העמידה לי כל שערה בגוף

הדמעות שעמדו ולא הצליחו לצאת, אני מצטערת על כל כך הרבה דברים- שמיהרתי, שסבלתי, שחיכיתי לרגע הזה לעמוד על הבמה עם תעודת גמר שאומרת שסיימתי ולא יחזור עוד לבית הספר.

הזמן עובר כ"כ מהר שעוד שנייה אני ימצא את עצמי בצבא עושה הקשבים לאיזה מפקד.

אני אתגעגע.