אני . וכל השיט הזה (:

אין לי כוח יותר

להילחם

על כלום

על משהו שאני יודעת

כבר מזמן

לא בשליטתי

וזו רק כמיהתי

העמוקה

ומטרתי

האחת

והיחידה

רצון עז

להשיג אותה

שפיותי .

טשטוש

בלבול

אובדן חושים

בתוך הכל

מתכסה בשמיכה גדולה

של חושך

שמשום מה אף כוכב לא מנצנץ מעליי,

מתחתיה

נעלמת לכולם

מתנתקת מהכל

ואני מוצאת את עצמי

מסתכלת לחושך עמוק בעיניים

ולא מנידה עפעף

נכנסים לקרב מבטים

בלי באמת להסתכל

כי בחושך מי רואה חוץ מהחושך עצמו

אני פוחדת

כל כך

הוא בא ומלטף

מנסה לגרום לי לחייך

אבל אני לא רואה

כי חשוך

מתחת לשמיכה

וקשה כבר לנשום

וזו רק הזיה

או חלום

שאת הסוף כבר כולם יודעים

אז שוב אני נאבקת,

בין שינה לערות

באזור דמדומים

והאור משתלט

ופתאום אני רואה בלי שמיכה או כיסוי

אני עומדת פגיעה

מול האויבת הכי גדולה שלי

מושא שנאתי,

השיגרה .

כי כשמנסים לכתוב ופשוט לא יוצא

ורוצים ומחפשים את המילים

ויושבים על קוצים

ומחכים להשתחרר

אז , אולי יגיע פרץ הרגשות הגדול ביותר

כי יש לחץ וכעס ורגשות אחרים

לא ברורים

לא מוסברים

לא מוגדרים

לא שזורים

ברצף החיים ,

האירועים

המקריים האלו

שלא קורים סתם

כי כמובן

לכל דבר יש מטרה

והכל מלמעלה מכוון..

ורע

וטוב

וחם

וקר

ופה הכל מתחיל

ואז הכל נגמר

אבל הכמיהה לכתיבה תישאר  תמיד .

אז יש לי מחסום כתיבה

אז מה ?

מוזר איך אנשים פשוט לא מבינים מה שיש לי לומר..

את הכל הם מפרשים באופן הכי שגוי שיכול להיות .

אין לי כוח יותר למשחקים של ילדים קטנים אבל אני בעצמי ילדה קטנה שמשחקת משחקים .

להתקשר? לשלוח הודעה?

לא

אני בחרתי להתעלם

לא לעשות כלום .

כרגיל - הפרנציפים המקסימים שלי שתמיד איכשהו גורמים לי לעשות את הדבר ההפוך ממה שבאמת אני אמורה לעשות

יופי ירדן , כל הכבוד לי .

עוד הזדמנות הלכה ?

??

[מחר יומולדת לשמינע שלי שאני אוהבת הכי הכי הכי הכי הכי.. כפרעלייה D: ]