RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2009
human brain
הם בכל מקום,הם מקיפים אותי,הם צצים מפה ומשם,הצללים האלה,השחורים ,הם אפילו לא אפורים,הם שחורים
ועמוקים כ"כ אני כבר לא מסוג לעקוב אחרי כל אחד ואחד מהם,הם פשוט זזים מהר מדיי,מהר מדיי בשבילי,העיניים שלי התעייפו
אני לא מסוג יותר,הזריזות שבהם הם קופצים ממקום למקום מפחידה אותי,הצללים האלה,ראיתי אחד בשמיים ועוד אחד,ועוד ועוד.
כמה הם,הם עושים משהו,הם זוממים משהו,אני בטוח בזה,בטוח בזה...
הצללים הם עמוקים מדיי,הם רדודים מדיי,כמה צללי ושולי הפרט הזה,אבל הם צללים,פשוט צללים
הם בכל מקום,הם כאלה חסרי הגיון,אני לא יכול לשלוט בהם,לא יותר,אני פשוט כבר לא מבין אותם,את אותם הצללים.
המתח גובר והצללים איזה מתח כבר יכול להיות להם,הם בסה"כ דמויות בין האדמה והראיה ,האם הם יכולים להרגיש אותו ? כמוני ? או שהם שונים ממני
כל עוד אני לא יודע אני לא יכול להיות בטוח בזה,בזה שאלה צללים,כי אולי מאחורי המסכות השחורות מסתרים אנשים אמיתים,לא שחורים ולא אפורים
פשוט רעים,אני מרגיש את זה,יותר נכון אני יודע,אני כמעט בטוח ,אבל למה הם לא מתקיפים אותי? אולי הם חושבים שהשתגעתי
אבל אני יודע,אני יודע שאני בסדר,אני אהיה בסדר,אני בטוח בזה,אני בטוח בעצמי כמו שלא הייתי בטוח אף פעם,לא הייתי כזה קודם
כ"כ השתנתי,כ"כ השתנתי.
תורגם מאנגלית.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
