?where is my mind
|
| 6/2009
ולך תסביר לה עכשיו שאתה עדיין מאוהב
באיזו אחת שרחוקה מכאן אלפי קילומטרים,
שנתנה לך תחושה שאתה באמת מאושר
אבל זו חרדת הנטישה שהתעקשה באמת הרי...
כי לא עשית לה טוב ולא הצלחת לכתוב
ובכלל היא,עזוב, עם עצמה מסובכת...
אז באותה נקודה, כשהיא כבר ארזה מזוודה,
אתה מרפה מידה ונותן לה ללכת.
"ועם הזמן", אתה אומר "זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא!"
(אריק ברמן יום חדש נפלא)
שוב טעיתי...
כמה אפשר לעשות טעויות,אתה לא תמצאה משהו אחר עד שתתגבר.
ואתה יודע,היא לא תלך מליבך עד שאתה תשחרר אותה.
שחרר אותה כבר,הרי זה משהיא רוצה,ואתה תמיד ניסית להועיל.
כמה שאני שונא את העובדה שזאת לא החלטה של המוח!.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
