?where is my mind

טיילתי לי בתחנה המרכזית החדשה,ופתאום ראיתי אותה,אישה צעירה,בת 19,לבושה בשחור,יושבת על המדרגות,בוכה,האיפור שלה לא במקום היה,ניגשתי אליה ושאלתי,מה קרה.
מאז אותו רגע עברתי לעולם חדש,יכולתי להרגיש את המילים שלה,כאילו שהייתי שם איתה,לפני...אחרי כמה דקות של הלם מוחלט,הגוף שלי סרב לקבל רגשות.
לרגע,חייכה,ושאלה אותי אם יש לי סיגריה,עניתי,כן,ונתתי לה קופסה של אל אמ,היא שמחה לרגע,ואז החיוך ירד,באותו רגע יכולתי לראות אור שמש חזק נוגע בפנים המטושטשות שלה בעדינות
זה היה כאילו שהגג היה שבור באותו המקום והשמש הייתה ממש מעלייה,השעה הייתה מאוחרת,והבנתי שאם לא אלך עכשיו,אפספס את האוטובוס האחרון לנתניה.
לא יכולתי פשוט להשאיר אותה שם,שאלתי אותה עם היא רוצה לבוא איתי,היא ענתה בקול עדין,כאילו שידע שזה יקרה,ונסענו בקו 605,בדרך לנתניה המשכתי להקשיב לה,הסיפור היה כול כך עצוב
כמעט פספסתי את התחנה,כשירדנו מהאוטובוס לקחתי אותה לבית מלון,פשוט לא יכולתי להשאיר אותה לבד בעיר שהיא לא מכירה,שכרתי לה חדר לילה,ואמרתי שאחזור בבוקר.
כך עשיתי,כשהגעתי הדלת לחדר שלה הייתה פתוחה,היא כבר לא הייתה שם,בחדר היא השאירה לי מעטה עם מכתב,שניגמר בשורה "רק אם תאמין ותרצה עם כול הלב,כול דבר יתגשם,בהצלחה איש טוב" עוד הייתה בו כתובת תל אביבית שלה,ותליון שהיא השאירה לי כמזכרת ואות תודה.

לי לא היה את האומץ לבקר את הכתובת שהיא השאירה לי.את התליון שלה ואת המכתב אני שומר עד היום.
כמה שאני רוצה לפגוש את האישה הזאת שוב...

אני עד עכשיו חושב שהיא מלאכית או משהו...