I Never Wanted to Hear

אני עושה "הפסקה מהדיאטה"

אבל כמובן, די שומרת.

שבוע שעבר היה לי לאמא שלי יומולדת ומזה "שמרתי" במיוחד על העוגות שמרתי. בעע.

אני סופרת בערך את הקלוריות

לא עושה ספורט

(חוץ ממשו אחד ממזה כיף, לא לילדים)

בינתיים אין עלייה, ברוך השם.

היום חזרתי מהבצפר, לא רעבה. באמת שלא:)

ואז התחלתי לאכול, סתם מהרגל.

שתיתי תה ועוגיות, קיצור מלא זבל.

הרגשתי נפוחה, מלאה, מפוצצת. לא חשבתי באותו רגע והלכתי לשירותים.

אני יכולה "להצדיק" את זה ולהגיד שלא הרגשתי טוב ורק עזרתי לגוף.

ושמתי לב, שהיה לזה טעם שונה. כזה טעם של מחלה.

זאת הפעם הראשונה ש******* וזה היה עד הסוף, מלא, עד שכבר לא יוצא כלום.

הרגשתי הקלה.

מה1.1 דיאטה של 750-800 קל'

20 דק' ריקוד כל יום.

אה ועוד משו

אני לא רוצה להיתרפא מהבולימיה שלי...

אני מרגישה שזה משו אישי שאני לא רוצה לחלק אותו עם אף אחד וגם לא למסור.

זה תמיד איתי ברגעים הקשים והשמחים

ולאף אחד אין זכות לקחת את זה ממני.

 ואני מקווה שזה לא יהרוג אותי

קמתי כ"כ חולה הבוקר... בעעע...

כל היום סבלתי בבית ספר.

עכשיו כשהגעתי הביתה

אני ממש לא רעבה (חמסה חמסה ) אולי זאת הפעם הראשונה שאני לא רעבה

אבל אכלתי מעט

קצת פסטה.

ושתיתי תה עם לישון.

יש לי מלא מבחנים ואני לא מצליחה לקום מוקדם לעשות ספורט. >_<