אם לא היום אז מחר

שנה וחצי.

ציפיתי שאחרי הפרידה היא תדעך עם הזמן.

אבל היא רק התעצמה?

הוא לא עוזב אותי.

שנה וחצי עברה כבר, זה מייאש, זה מטריד והכי הרבה זה כואב.

כואב לראות את האהבה הראשונה שלי מתנהגת כמו איזה סמרטוט, ועוד בגללי:/

ומה אני עושה במקרה שהחבר הכי טוב של האהבה הראשונה שלי מתאהב בי ואומר לי את זה?

ומה אני עושה אם האהבה הראשונה שלי מאיימת ותוקפת כל אחד שרק מעיז להתקרב אליי?

מה אני עושה?

לא מצליחה לנתק את הקשר הזה, הוא תמיד חוזר אליי בבומרנג ורק נהיה יותר ויותר אגרסיבי.

בא לי לצרוח, מהכל לשכוח, להתעלם, להתחבא, להתמוטט כבר וזהו.

בא לי שהוא יעלם, בא לי שכולם יעלמו.

בא לי להיות לבד, ללמוד מטעויות לבד, לריב עם עצמי לבד, להתמוטט ולהתחזק לבד.

להתבודד.

אבל רק לקצת. ממש ממש לקצת. לשבוע או אולי שבועיים.

והכי חשוב להעלם לו, לכל החיים עד שהוא יעזוב אותי.

אובססיה? אהבה? או שאולי בכלל שנאה?

סי.