לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אם לא היום אז מחר

מי שיכנס ודאי ידע מה יש שם(:

Avatarכינוי:  סי.

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

1/2008

ס.מ שפויים (ע"ר)


אומרים שלכל אחד יש מקצוע שמיועד לו שמגלים אצלו עוד בגיל צעיר.

כנראה שאת שלי עדיין לא ממש איבחנו..

אז מצאתי לעצמי מקצוע- שפויים.

אז נכון, העתקתי משלמה ארצי

ונכון זה לא ממש מקצוע.

אבל ככה זה שאתה מנסה למלא את עולמך בדברים שפויים ולא בתנועות נוער או ארגונים דומים.

 

אז מה זה בעצם להיות שפוי?

זו באמת שאלה טובה.. אני חושבת שאצל כל אחד זה אחרת.

אצלי למשל אפשר למצוא טיפת שפיות בצחוק.

צחוק זה משהו שמאוד נוח לי איתו, גם כשאני בוכה אני בוכקת.

אני חושבת ששפיות היא נקודה אחת קטנה באופיו של אדם שעלולה להפיל אותו אבל לעומת זאת יכולה גם לקדם אותו.

זו נקודת תורפה, אבל יחד עם זאת זו גם נקודת שחרור.

זו הנקודה הקטנה שאוכלת אותך מבפנים. הנקודה הקטנה שמראה לך את עצמך ישר בפנים.

 

                                                    מתנועה אחת חזקה היא עלולה להשתחרר..

נכתב על ידי סי. , 27/1/2008 16:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ארץ לאיבוד


מסתבר שהיא לא כל כך רחוקה..

נו הארץ הזאת מה שמה.. לאיבוד..

לא כל כך נעים לחיות בה.

 

ארץ לאיבוד מלאה בהיסוסים, בצעדים של עקב אחר אגודל.

ארץ לאיבוד מלאה בלחצים, בימים של שחור ולבן.

ואם חשבת שארץ לאיבוד דווקא נחמדה בגלל הנוף שופע הקרינה, תדע שלא.

שהיקום מאיים לקרוס סביבה, והאנשים לא הכי נחמדים בתוכה..

כל אחד שם דואג לעצמו בלבד, ודואג לצרכים הבסיסיים- דור 3 וחצי או אפילו סתם איזו פלזמה 100 אינצ'.

זה לא ממש נחמד.

ארץ לאיבוד מלאה בעיסוקים, עד שאין זמן אפילו להגיע לשירותים. מתאפקים ומתאפקים עד שהשלפוחית כבר מתפוצצת אז האנשים מתרחקים ודוהרים עם העדר.

וצו האופנה בלי לשים לב בכל יום מתחלף סקיני חוטיני ועוד כמה דברים כמעט ששכחתי כבר איך היום מדברים.

 

אחריות זו לא מילה גסה, כאשר על כל אחד מוטלת אחת גדולה.

בין אם רוצים ובין אם לא תמיד תמצא את עצמך אחראי למשהו שרק הולך ונעשה גדול.

השביתות שלא מוסיפות דבר, והבגרויות שאליהן אף אחד לא באמת מוכן..

התיקי טיול שרק הולכים ומתעצמים והחניכות שקודחות ועושות חורים גדולים גדולים.

חשבון הקרינה שמאיים לזלול את חשבון הבנק וציונים שמאיימים לא לרדת מהרף.

 

וכל מה שביקשתי זה ללכת ממש קצת לאיבוד, לארץ אחרת כדי לחפש משמעות.

ומה יצא מכל החיפושים רק עוד אחריות ופחדים.

אז נותר רק לאחל לכל המאושרים שתזכו לחיים שלווים, כי אני את חיי איבדתי מזמן בין אם זה לצופים או בין אם זה לזמן.

וכמה שניסיתי זה לא הולך, לנסות ולהכניס את כל המחוייבויות בקווצ'.

סי.

 

נכתב על ידי סי. , 16/1/2008 22:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)