אם לא היום אז מחר

חולשה מתפשטת, היא עולה וחונקת.
הידיים רפויות,

העיניים חלולות.
הראש מסוחרר...

והרגליים נמסות.

ההרגשה מוחצת את כל כולי,
מרגישה מפורקת,

שבורה

מבועתת.

כואבת.כל כולי כואבת.

כמו קרח יבש והבום שאחריו.

כמו אש חזקה שמקמרת פלדה.

כמו נחל אכזיב שברד בו יורד.

כמו לב שפועם ונגמר לו הכח.

כמו חיים שלמים שנגמרים באקדח.

כמו וירוס קטלני שהורס מבפנים.

כמו קרציה על הכלב ששואבת הכל.

כמו עצם נשברת שלא מתאחה.

כך אני, שבורה.

ממוטטת.

עצובה.

עצבנית.

קנאית.

ובעיקר מוטרדת. ומאובססת.

כי אובססיביים זה לא נחמד.

חיבוק?