אם לא היום אז מחר

שנתיים עברו, שנתיים חלפו.

אותן דמעות בעיניים, אותן נשימות כבדות- עדיין נשארו.

הם נשארו שניים.. רק שעכשיו הם כבר אינם אותם שניים.

הדם כבר אינו עובר בכל תא ותא בגופם,

הרגש כבר אינו ממלא את כאבם.

ורק ההילה המדהימה, המלאכית עדיין עוטפת אותם..

ולא תעזוב, כי בנים כמותם המדינה צריכה לרוב.

כל מה שנותר הוא להתאחד, להתכווץ ולתמוך.

בכל אותם יקירים שסובלים, שמתאבלים.

שאינם זכו לראות את הגיבורים שלהם, שלי, של כולנו חוזרים עם ראש מורם.

ועכשיו- דממה. דממה עצובה וארוכה.

דממה צורמת ומכה.

דממה שתעמיד את כולנו מול הזוועה.

מחשבות.. מציפות.. ממלאות.. חונקות.

הרגשה של אשמה.

כשמחשבים את כולם יחד. איזו הכללה.. כולם.

את כל האהובים הידידים שהיו אי פעם והתעניינו בי..

13 בנים. כמעט מספר המבשר רעות..

הייתי אומרת שזה עצוב, אבל אני באמת מרגישה כל כך רע..

עד עכשיו זה היה כל כך נחמד, לחשוב שיש מישהו שרוצה אותך.

אבל זה כואב, כל כך כואב המחשבה על הלבבות האלה, שרצו וייחלו לשיחות ולקצת מחמאות ופלרטוטים.

ומה הם קיבלו? נדה. גורנישט. אפס. אותי?.

ממ פאם פטאל?

אז אני מצטערת.

אבל כנראה שעובר עליי משהו מוזר לאחרונה..

ואתה תמיד אומר, שאני זלזלנית. אז אולי זה נכון, אולי זה באמת נכון.

ואתה תמיד אומר שאתה שונא אותי רשמית, ואז מחייך וקורץ.

ואתה תמיד אומר שכמו שאתה אומר, זה כמו שאתה אומר. אז בדיוק כמו שאתה אומר, אתה אומר.ואני תמיד מסכימה..

ואתה תמיד אומר שהעיניים שלך צהובות, אבל לא צריך להסתכל עליהן.אבל אתה בכל זאת ממשיך להסתכל על שלי.

ואתה תמיד בוהה בחלל האויר, רק שאיכשהו החלל הוא תמיד המקום בו אני יושבת.

ואתה תמיד אומר שאני יותר קשה ממך, אבל אי אפשר להיות יותר קשה ממך, טיפשון אחד!!.

מזל שיש חופש גדול.

זה קשה כל כך להשתנות בשביל בן אדם אחד אחרי שכלכך הרבה ניסו להשתנות בשבילי.

מרגישה מגעילה, דוחה, מעצבנת.

סי.

שעובר עליה משהו לא ברור בכלל.

אי שם..

 עמוק בתוך ענן לבן,

היא יושבת מחפשת את הקסם הנעלם.

"כל כך יפה לראות הכל מלמעלה- להרגיש הכל" היא אומרת.

כי אצלה הרגש הוא כל יכול.

" כל כך יפה לראות את הפרחים והעלים מלבלבים בשלווה,

ואת האדם מפתה בכל יום חוה חדשה"

החיוך שלה רק גדל, היא כל כך יפה כשהיא מחייכת.

היא אפילו -כמעט שמחה..

ובכל פעם, כשמישהו מתקרב- היא מזנקת לענן המחבוא.

היא מנסה להעלם.

וכל האנשים שרואים את החיוך- מתאהבים מיד בעיניים בוהקות.

"תראה את האבקה" היא לוחשת ללא נודע.

"היא זוהרת ,מתפזרת ובכל יום רק מתעצמת"

היא תמיד אומרת "בסוף כולנו נהיה בסדר, רק חיבוק, נשיקה והמוןןןן אהבה".

מוקדש לחברה הכי טובה בעולם.

כי פור אבר אנד אבר בייבי זה לעולם.

אני אוהבת אותך כל כך, למרות שאת לא קוראת פה.

תזכרי תמיד- שהמרחק יוצר חוסר ודאות.

סי.