...טוב לי
אתמול בערב הייתי בבת מצווה של בת-של-חברים-של-ההורים-שלי. נכון שכל פעם מי שחוגג רוצה לעשות את הבר/בת מצווה/חתונה/וואטאבר יותר ויותר מודרני? אז אתמול ראיתי דוגמא מצויינת למשפחה שהתאמצה קצת יותר מידי. כשהאנשים רקדו נפלו עליהם בלונים מהתקרה, לילדים היו שולחנות כדורגל וסנוקר
והדרשה התחילה ככה: "בגלל שאני חייבת לכתוב דרשה, או יותר נכון הכריחו אותי..."
ואני אומרת- מה? למה?
"בגלל שאני חייבת לכתוב דרשה או יותר נכון אימו עליי עם סכין ואמרו שאם אני לא אכתוב ידחפו לי ג'וקים לאף וימכרו אותי לבדואים..."
זה הרבה יותר מודרני, נכון?
במקום "תודה להוריי שהביאוני עד הלום"- "תודה להורים הקרציות ששילמו על האירוע המאגניב הזה ושקנו לי פלייסטיישן חדש".
הילדה אוהבת לשיר, אז היא עלתה לשיר על הבמה (היא שרה ממש יפה), ואז גם האחים, ואז גם ההורים. כשההורים עלו לשיר האבא נראה כאילו הוא הולך להשתין במכנסיים ממבוכה ולחץ. זה היה משעשע. אבל גם ההורים שרו לא רע =].
כמו בכל אירוע- היה גם אוכל. יובל (תזכורת- אח בן 13 וחצי) ישב לידי ואנחנו כל האירוע מדבירם וצוחקים כזה, כי אין יותר מידי מה לעשות. הוא סיים לאכול ואז באה מלצרית לקחת את הצלחת שלו. הגאון לקחה את הצלחת עם שאריות האוכל עליה והעבירה אותה מעל לראש של יובל, מה שגרם ליובל לספוג גשם של שאריות בשר עגל וירקות מוזרים. באותו רגע התחלנו שנינו לצחוק (אני נקייה ויובל מכוסה באוכל) לבערך חצי שעה, עד שהצלחנו להרגע. אמא שלי חשבה שאנחנו סובלים מסוג של הפרעה נפשית.
יובל ואני שחקנו כדורגל שולחן וקרעתי אותו 10-1. רגע ששווה להוקיר.
בסך הכל היה נחמד =]
הקדמה לקטע הבא: יובל סובל ממקרה קל של אקנה (מסכן, מזל שהוא לא קורא פה. סיגל שששש..).
בדרך חזרה מהבת מצווה:
אמא שלי: "יובל, אתה יודע מה אתה שם עכשיו על הפנים?"
אני: "אקונומיקה."
ביום שישי הייתי עם שני, עומר ועידו בת"א. היה כיף =]
שני התאהבה בפנטומימאי ואני בחולצות פסים.
שני קנתה סווטצ'ר ואני את החולצת פסים.
עפרונות לעיניים מבשר חתולים.
עשינו טישרטים מגניבים (על שלי כתוב- GOOD GIRLS JUST NEVER GET COUGHT)
העברנו בינינו את הטבעת של יעלס.
חזרנו בבטחה לפני כניסת שבת.
היום בייביסיטר.
בשלישי בייביסיטר (5 שעות, אחה"צ, שלושה ילדים, אחד תינוק. לעזאזל)
להתקשר למורה לפיתוח קול.
לסיים את העבודה במתמטיקה
לגמור את הספר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
