היום יצאתי עם אמא לערב-סושי (ז"א- ערב שהבנים הולכים למשחק כדורסל וניצני ישנה אז אנחנו הולכות לאכול סושי. יום חמישי פעם בשבועיים). כמובן שהיה טעים, היה נחמד, היה סוף סוף קצת אמא.
היא סיפרה לי, פתאום כזה, שלפני בערך שנה אמרתי לחברה שלי משהו על זה שההורים שלי חוזרים מאוחר, החברה סיפרה לחברה שלה, והיא סיפרה לאמא שלה, שמסתבר שעובדת עם אמא שלי, והאמא באה לאמא שלי בעבודה והטיפה לה שהיא צריכה לחזור יותר מוקדם כי יעלי עצובה. נהיה לי רע.
אם החלטתי לא לספר לאמא שלי, זה מסיבה מסויימת.
אח"כ הסברתי לה שאני בוחרת לא להגיד לה כשאני מדוכאת כי הם חוזרים מאוחר, כי זה לא ישנה כלום- אני ארגיש רע, בגללי גם היא תרגיש רע, ועם עדיין יחזרו מאוחר, אז למה זה טוב?
אחר כך היא שאלה אם אני עדיין מרגישה ככה.
אמרתי שלפעמים.
ואז שתקנו הרבה זמן.
זה מספיק..
במה את הכי טובה?
לא יודעת.
מה את הכי אוהבת בעצמך?
לא יודעת.
למה אנשים צריכים לאהוב אותך?
לא יודעת.
באיזה תחום את מרגישה מצוין עם עצמך?
לא יודעת.
כן, נרשמת התקדמות יוצאת מן הכלל.
אני חושבת אני צריכה ללכת לישון.
למה הסימני פיסוק עברו לתחילת השורות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
