אני סתם משועממת
אני מחכה שחברה שלי תחזיר לי צלצול....
אנחנו אמורות ללכת יחד לסרט.... מכושפת, מכירים?
מה קורה לה?
כבר חצי שעה אני מחכה...!
טוב, בינתיים כדי לא להשתעמם אני אכתוב לכם סיפור:
פרק ראשון
"אמא אני בבית!" צעקתי.
אף אחד לא ענה.... על הרצפה הייתה צלחת שבורה ובתנור היו תפוחי אדמה שרופים ברוטב אדום, מוזר כזה, התקרבתי וכיביתי את התנור כשפתאום שמעתי קולות בכי עולים מהחדר של ההורים שלי.
נכנסתי לחדר. אמא שלי ישבה על המיטה ובכתה העיניים שלה היו אדומות.
"מה קרה?" שאלתי.
"הוא הלך" היא ענתה לי "אבא עזב.... ישבנו במטבח והתווכחנו על שטויות, אמרתי לו שהארי צריך ללכת לבית ספר יותר טוב, אבל הוא לא הקשיב לי! הוא אמר שהוא עוד קטן, רק בן 9 והוא לא רוצה שהוא יהיה גאון מוזר.
התעצבנתי עליו, שהוא קרא ככה להארי וצעקתי עליו,
הוא התעצבן וצרח וזרק צלחת על הרצפה נבהלתי, רציתי ללכת משם אבל אז הוא לקח את התיק שלו והלך..."
באותה השנייה התחלתי לבכות. רצתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת.
כל כך כעסתי עליו ועל אמא, ועל כול העולם! אבא הלך... חשבתי.
הלכתי למטבח והרמתי את שברי הצלחת מהרצפה כדי שהארי, אחי הקטן לא יפחד.
הוא בדיוק חזר מבית הספר וראה אותי מנקה.
"מה קרה כאן?" הוא שאל, לא ידעתי מה לענות לו, הוא עוד ילד קטן!
שלחתי אותו לאמא שלי. זו אשמתה שהיא תסביר לו, כעסתי עליה כל כך!
אמא שלי סיפרה לו שהיה להם ריב קטן ואבא הלך לכמה זמן לחשוב על כל מיני דברים, ושלא נראה אותו בקרוב.
הוא בהתחלה היה עצוב, לא כמוני כמובן אבל הוא התגבר.
"כבר שבוע עבר והוא לא חזר" מלמלה בשקט אמא.
"ויקטוריה! בואי לפנות מהשולחן!" היא צעקה, "אמא, אמרתי לך אלף פעם, אני שונאת את השם ויקטוריה! תקראי לי ויקי! אני כבר בת חמש עשרה, ועוד חודש שש עשרה! אני צריכה יחס נורמלי ואההה.... שם נורמלי"
"סליחה חמודה" היא אמרה.
אמא שלי כבר שבוע נמצאת בבית, גם לעבודה היא לא הלכה.
פתאום הטלפון צלצל.
עניתי:
"הלו?"
"שלום מדבר דויד אפשר בבקשה את אמא?
"רגע..."
"הלו?" היא ענתה.
מכאן כבר לא שמעתי את השיחה עליתי למעלה לחדר, עדיין הייתי מבואסת...
מלמעלה שמעתי צעקות, הרמתי את הטלפון בשקט ושמעתי את אמא מדברת:
"אבל דוד אתה לא יכול לעשות לי את זה! זה רק שבוע!"
"זה לא באחריותי..." הוא אמר וניתק.
שמעתי את צעדיה של אמא במדרגות, ניתקתי את הטלפון ופתחתי את הטלוויזיה כאילו לא שמעתי את השיחה.
"הכול בסדר מותק?"
"הכול סבבה" עניתי.
מחרתיים בערב קראה לי אמא.
"ויקי חמודה, תקראי רגע להארי ותרדו לסלון, יש לי משהו לומר לכם" העיניים שלה היו אדומות ונפוחות כאילו היא עוד רגע תתפוצץ.
חששתי שאני כבר יודעת מה היא תגיד...
"הארי! בוא יא גמד! אמא רוצה להגיד לנו משהו"
"ויקי!!! אם תקראי לי עוד פעם גמד אני אספר לחברות שלך שאת ישנה עם בובה.... חחח..."
"זו לא בובה זו כרית חימום!"
משכתי לו בשיער ורדפתי אחריו במדרגות.
"שבו חמודים" אמא אמרה "אני אומר זאת מהר ולעניין, טוב... אז זה המצב , בגלל שלא הייתי בעבודה שבוע המנהל שמה התעצבן עלי ו.. הוא פיטר אותי"
"ציפיתי שזה יקרה.." אמרתי.
"רגע, זה לא הכול, מצאתי עבודה"
"באמת?" אמר הארי נרגש
"כן, אבל זה לא באיזור.."
"נו לא נורא, אז תסעי חצי שעה מה ביג דיל?"
"אני אומרת ש.... זה בכלל לא בארץ."
"מה???" "אני מצטערת, לא תכננתי שזה יקרה אבל זה קרה, אנחנו עוברים לפריס בחודש הבא.."
טוב, זה היה הפרק הראשון
תקראו ותגיבו =)
שלכם, maya =D
בבלוג זה
בכל הבלוגים
