nut.

אין לי כוח יותר לבלוג הזה

אני יושבת בתחנה ברח' קינג ג'ורג' ומדליקה סיגריה.

אשה שקודם עמדה בחוץ, התיישבה בספסל ליידי וביקשה אש.

מחוץ לתחנה עומדת אשה, מעשנת סיגריה גם היא.

מלבדנו אין עוד אנשים בתחנה.

אשה רכובה על אופניים חלפה על פנינו, כשגם היא מחזיקה סיגריה.

כל  הסיטואציה, שבטעות שמתי לב אליה גרמה לי לחשוב קצת על הדבר הזה שנקרא תל אביב.

כבר כמה שנים טובות, או אולי מאז ומתמיד היה לי ברור שכשאני מסיימת בצפר, או מקסימום אחרי הצבא והטיול, אני עוברת לגור בתל אביב.

עם הזמן הבנתי שאני לא באמת ארצה לחיות שם את כל חיי ולגדל שם ילדים, אבל בהחלט רציתי לבלות שם את שנות ה-20 שלי לפחות.

פתאום יצא לי להרהר על זה שוב, על כל התלאביביות הזאתי:

הומלסים בכל פינה, מסוכן להסתובב שם בלילות [יותר מכפ"ס], סירנות, אוטובוסים, אזעקות של מכוניות, רעש בכל מקום, צפיפות של אנשים ברחובות הראשיים, רובם ממהרים, לא נחמדים במיוחד, חנויות מכל המינים ומכל הסוגים, חנויות מיוחדות,חנויות שיתאימו לכל סגנון, למי שיודע לחפש יש גם אחלה מחירים, חנויות מעצבים יקרות ומ ד ה י מ ו ת [שאני, אגב, לא קונה בהן אבל מזילה ריר בשקט], אנשים מכל המינים, הצבעים והסוגים שלא מתביישים להיות הם עצמם - מוזרים או מיוחדים, איך שלא תקראו לזה, הפרי שייק הכי טעים שטעמתי מימיי, הרבה תיירים למיניהם, הרבה מקומות לטייל ולהיות בהם, אף פעם לא משעמם, פקקי תנועה מטורפים, בלתי אפשרי למצוא חנייה, תחבורה ציבורית מפותחת מאוד - אפשר להגיע כמעט מכל מקום לכמעט כל מקום, מחירי דירות בשמיים, הכל מגיע לשם קודם, הכל מפותח קצת יותר, החניות קצת [הרבה] יותר גדולות, הכל קצת יותר, ואין מה לדבר בכלל על חיי הלילה בת"א.

בטוח שכחתי מלא, אבל העיקרון מובן..

תתל אביב היא עיר מדהימה, אבל איכשהו חסר לי בה הפן האישי, לדוגמה בכל מקום בת דודה שלי דואגת שלא יגנבו לי את התיק, ובכפ"ס אין לי בכלל שמץ של דאגה שכזאת, או שהכל בה כלכך גדוש, שגם מה שמיוחד הוא כבר רגיל, קשה לי קצת להסביר, מבינים?

בכל מקרה סתם עלו לי כמה תהיות לגבי תל אביב שהרגשתי צורך לכתוב, מי שקרא הייתי שמחה אם הוא היה אומר לי את דעתו..

וד"א הייתי בתל אביב אצל בת דודה שלי והיה כיףףףףףףףף וקניתי מלא דברים שאם יבוא לי אני אספר עליהם בפוסט אחר.

וליאור אני אוהבת אותך כמו שהשמיים כחולים 3>.

כבר לפני כמה ימים רציתי לכתוב פוסט על כמה אנשים בחיים שלי [אמא, פסח ועוד כמה] והצדדים הטובים שלהם, שאני מעריכה, כי בזמן האחרון כל מה שאני עושה זה להתלונן עליהם, כשיש להם גם כלכך הרבה דברים חיוביים, ורציתי לנצל את ההזדמנות ולכתוב את הפוסט הזה כדי שאני אזכור גם בזמנים קשים יותר עד כמה אני אוהבת וצריכה אותם.

אז לא יצא לי לכתוב אותו לפני כמה ימים, אבל היום הבנתי כמה דברים על אמא שלי, שבגללם החלטתי לכתוב פוסט כזה  - שמוקדש רק לה.

היום הבנתי עד כמה היא באמת אוהבת אותי ודואגת לי, דבר שמאוד מנוגד לאדישות האופיינית לה. השיחות שלי עם אמא תמיד הסתכמו בשיחות חולין של "איך היה בעבודה?", "איך היה בבצפר?" וכ'ו, אבל היום, היום באמת דיברנו, ובאמת היה לה אכפת, אפילו מאוד, ופתאום אני מתחילה להעריך אותה ואת הדאגה שלה כלפיי, שהיא לא תמיד מראה פשוט בגלל החומה שאני יצרתי בינינו, חומה של אדישות וציניות, והיום היא נשברה לזמן קצר, וזה מוזר, אבל כיף.

זה כיף שיש מישהי שדואגת לי, ואך ורק לי ולאינטרסים שלי, שכלכך אכפת לה ממני. הרבה זמן לא הרעיפו עליי כזאת אהבה ואכפתיות.תמיד אני זאת שאכפת לה יותר, תמיד.תמיד אין לי על מי להישען וכולם נשענים עליי, והיום לא ידעתי איך להגיב כשבאמת באמת דיברנו.

וגם הסתבר לי שהיא מכירה אותי הרבה יותר ממה שיכולתי לתאר לעצמי, למרות שאני לא מספרת לה כלום.היא רואה.היא אמא.

כל ההרגשות הכי סודיות שלי, שלא סיפרתי לאף אחד וניסיתי להדחיק - פתאום היא סיפרה לי עליהן ועל כמה שהיא דואגת והייתי בשוק.איך לעזאזל היא ידעה.

זה כלכך מוזר וכיף, כשיש מישהו להישען עליו, מישהו שמבין אותך בלי שתצטרך להסביר, שיש הורה, מישהו אחראי שאומר לך מה לעשות לפעמים ונותן עצות.פאק, כמה זמן לא היה לי את זה.

יש לציין שכל השיחה הזאת עם אמא התרחשה בהקשר לסיטואציה מאוד לא סימפתית ושיש לה דעות די קיצוניות שעם חלקן אני לא מסכימה, המבין יבין, אבל כל העניין הזה עשה לי הרגשה טובה מאוד בלב בסך הכל.

וליאור, אני אוהבת אותך.5 חודשים שמחים, ואל תדאג - יהיה טוב.

למי שלא יודע, קוקי זאת, או הייתה השרקנית שלי.יש לה גם בן שקוראים לו במבה, והוא עדיין פה טפו טפו טפו.

לקוקי קראו גם ריבה, היא הייתה בת כמעט שנה, היא ילדה את במבה בגיל 4 חודשים ואני אימצתי אותם 3 ימים אחרי שבמבה נולד.

שניהם גדלו למול עיניי, במבה נהייה ממש ענק יחסית לאיך שהוא היה כשהוא הגיע, ורציתי לספר לכם לפחות את מעט סיפור חייהם, לזכרה של קוקי.

הכל באשמתי.

הכל פאקינג באשמתי.

אני מקווה שבמבה יהיה בסדר.

הוא כבר יומיים לא אוכל ולא שותה, כאילו ממש בקושי, וזה יומיים ששמתי לב, מי יודע - אולי יותר.

רק לפני כמה שעות הראיתי אותם לליאור וידעתי שהמצב של קוקי ממש לא טוב, וקניתי להם ויטמינים ואת האוכל הכי יקר ומלא מלא תוספים וממתקים של שרקנים אבל כלום לא עזר, ולא ידעתי שהמצב שלה כלכך חמור.

אני יודעת שהייתי צריכה לקחת אותה לוטרינר, אבל איכשהו בטמטומי חשבתי שמספיק כל מה שקניתי להם וההשקעה, ובאמת שאתמול היא הראתה קצת התקדמות, היא זזה יותר ורצה טיפה אפילו, פאק זה כזה עצוב.

הייתי כזאת מטומטמת.

מגיע לי בעיטה בביצים שאין לי, מגיע לי שמישו יצעק עליי מה לעזאזל חשבתי לעצמי?!

אני פשוט בנאדם שעסוק בעצמו ואפילו הביא למוות של השרקנית המסכנה שלו בגלל זה.

ואני לא הולכת לתת לזה לקרות גם לבמבה.הוא רזה מאוד בזמן האחרון.הוא בקושי אוכל ושותה.אני אקח אותו היום או מחר ישר אחרי הבגרות לוטרינר.המצב שלו יותר טוב ממה שהיא הייתה, אבל אני חשבתי שהיא ממש לא הולכת למות לי ומצבה משתפר אז מה אני יודעת...

תחזיקו לקטנצ'יק הזה אצבעות.

ואני מקווה שטפו טפו טפו הכל יהיה בסדר איתו והוא יבריא, ואם כן - אני אמסור אותו למישהו אחר שידע לטפל בו יותר טוב ממני.מסכן.

ואני לא הולכת יותר לגדל חיות בבית.

אני לא הולכת לקרוא את הפוסט הזה שוב ולערוך ולתקן טעויות, אז קבלו אותו כמו שהוא, וכלכך רציתי לשים תמונה שלה אבל אני פשוט לא מוצאת, חיפשתי בכל מקום, ופאק אני יודעת שהיו לי.אני זוכרת שהצטלמתי איתם ועם אורן ואיזבלה גם אני חושבת..ואני פשוט לא מוצאת :( אז אם שלחתי למישו בטעות או שיש לו, בבקשה תשלחו לי..

קוקי, או ריבה - איך שבא לך, אני כלכך מצטערת.

יהי זכרה ברוך.

עריכה - 22:08:

לקחתי את במבה לחנות חיות והמוכר היה גועלי ואדיש.

"את רוצה להשאיר אותו פה או לקחת אותו הביתה?"

"אני לא יודעת, ומה אם הוא ימשיך לא לאכול ולא לשתות לי??"

"אז הוא ימות."

דה.

מה אתה אומר?!

כוסשלהאמאהצולעתשלך אתה פאקינג בעל חנות חיות אתה אמור לאהוב חיות, להיות הכי אנושי איתן^$@!~#$%^!!!! ועוד איך שהוא אמר את זה..בכזאת אדישות..ואח"כ הסכמנו שאני אשאיר אותו שם ליום-יומיים כי יותר קל יהיה לו עם חברה של שרקנים אחרים והוא עוד אומר לי שאם הוא מת אצלו אז הוא יתן לי 50% הנחה על שרקן חדש "בשביל ההרגשה הטובה שלי" כי זה בדיוק מה שישפר לי את ההרגשה.תודה מקרב לב.

ואח"כ חזרתי הביתה ופסח לקח אותי לקבור אותה ליד יער אוסישקין, ליד הרכבת שם.הוא היה פשוט מדהים עם היחס שלו והתמיכה וכל הסיבובים שעשינו עד שמצאנו איפה לקבור אותה...זה היה עצוב אבל אני שמחה.בחיים לא הייתי זורקת אותה לפח כמו איזו נבלה.

זהו.

ובסוף ערכתי קצת את הפוסט עכשיו..

שיהיה לכולם בהצלחה בבגרות, וליאור, ותדה שאתה הבנאדם הכי מתחשב והכי מדהים בעולם 33333>.