אז תמיד זה קורה. אפילו שפה אני יותר פוחדת. אני מוצאת כאן את עצמי. שוב,מול המסך הלבן הזה שאני כל כך אוהבת. כל כך אוהבת לרשום עליו.

לרשום ולרשום ולא להפסיק לרגע.

אפילו שיש לי את היומן שלי. כאן. כאן זה שונה,כאן הדברים יוצאים לי אחרת..ואני לא יודעת למה.

החורף המלא גשם הזה הביא איתו יחד מין מבול של שמחה. שאיכשהו וכנראה בטעות נחת עליי. הרבה זמן לא טעמתי את הטעם ופתאום נשטפתי באופטימיות.

הרבה זמן זה לא קרה, רק בגלל זה. ממש מוזר.

אבל טוב לי ככה. הבנתי הרבה דברים על העולם הזה ועל האנשים שנמצאים עליו. אלה שחולקים איתי את אותו המקום,אלה שאיתם אני נמצאת רוב הזמן.

אני יודעת למצוא בכל אחד את הדברים הקטנים,אבל החיוביים. שלי אישית עושים כל כך טוב.

קשה לי למצוא את המילים כרגע של ההרגשה שעוטפת אותי. אבל זה בהחלט משהו חמים.שמחזיק אותי קרוב אליו שאני לא אלך לו.

אולי באמת מישהו שומר עליי מלמעלה,טוב לחשוב ככה.

אני כאילו הולכת לי בשביל מוארך,שאי אפשר להבחין באופק שלו. אבל אני יודעת שאני קרובה. מסביבי הכל חשוך ויש רק עצים. אבל משהו בתוכי,האיש הקטן,זה ששומר עליי תמיד הוא אומר לי - "אל תדאגי. את תגיעי בקרוב". ואני מקשיבה לו.

אני הולכת,והולכת, והולכת. ומרגע לרגע קר יותר.

ואז, אני מוצאת את עצמי במקום כל כך ענק. כאילו מישהו פרש ידיים רק בשבילי.

הכל שם ירוק ויפה. וכולו שלי. רק שלי.

הדבר הראשון שעולה לך בראש זה " זהו מעכשיו אני רק פה. לא רוצה לצאת מפה".

ובאמת,מאז אני שם. ולא רוצה לצאת.

תמיד היה קיים בתוכי העולם הדמיוני הזה, שם קיים העולם הירוק והרחב ידיים שדמיינתי. שם ורק שם אני הולכת כמו מלכה. רצה לי ונהנת.

אני נהנת מכל רגע וטוב לי.

ואני שמחה,סוף סוף שמחה בזכות עצמי.

הצלחתי לעבור את המסע הכל כך ארוך הזה שנקשרתי אליו. עברתי אותו בשלום.

קצת פציעות פה ושם.כמה צלקות. אבל כרגע. שום דבר לא ישפיע. הכל התחלף בחיוך מטומטם.

אבל כזה שעושה קסמים.

כל חיוך של בנאדם הוא עולם. עולם גדול.

אני מרגישה כמו ילדה קטנה שקיבלה איזו מתנה חדשה מההורים שלה. ואני מתלהבת כי יש לי על מה.

אולי פעם לא האמנתי בעצמי. אבל היום אני יודעת שאפשר.

אם רוצים אפשר הכל.

רק תנסו, תקחו הרבה אוויר, ובאמת שיהיה טוב.

החלום שלי ברגע זה הוא,לקחת את כל האנשים שאני מכירה בעולם הזה (גם אלו שאני שונאת) להעמיד אותם בשורה מולי שיחזיקו ידיים חזק חזק.

ואז שיחייכו.

אין דבר יותר טוב מזה.

כבר ציינתי שנשטפתי אופטימיות?(: