[אפרת גוש - ג'ורג'יה ]

זה שיר שמתנגן אצלי כבר כל כך הרבה זמן. שוב ושוב ושוב. וכל פעם הוא גורם לי להתרגש מחדש,

כי הוא אמיתי, כי המילים שלו באמת אמיתיות.

ישנם תחושות מסוימות שכבר באמת שכחתי. יש דברים שאין ביכולתי להציל,

רק הזיכרון חרוט עמוק בפנים.

יוצא לי לחשוב המון פעמיים על אנשים שאיבדתי בדרך, וזה כואב לי,הכאב צורב.

כי אני מתגעגעת, כי אני רוצה שזה יחזור להיות כמו שזה היה.

להתחיל להאשים את עצמי? זה כבר לא עוזר.

פשוט לשכוח. אין אפילו על מה להילחם.

רק ההרגשה לא עוזבת,

להרגיש חלולה, חסרת מילים, חסרת רגשות, פשוט חור ענקי שצריך להיסגר איכשהו, רק שאני לא יודעת איך.