אני יודעת שאתה שוכב לך עכשיו במיטה חמה, מחביא עצמך מתחת לסדינים ושוקע בחלומות מתוקים.

מפליג בים האינסופי של הנצח, בלעדיי.

ואני, בודדה מתמיד מתיישבת בתוך חדר קטנטן שקירותיו מרוחות בסגול ובפנים עמוק קר לי.

אני רוצה לרוץ מכאן עד אלייך כדי לתת לך חיבוק גדול שיסביר את כל מה שמתיישב בתוכי

ללטף את שיערך,להריח אותו כאילו אין מחר. להסתכל עלייך בשנתך וללחוש לך שזו אני

לשכב לצידך, מוגנת, ולהחזיק בידך.

אני מרגישה שהמילים שלך מפעם לפעם עוטפות אותי יותר ויותר ולא נותנות לי מנוח,הן רוצות אותי קרובה. אני מרגישה את זה.

בזמן האחרון אני בורחת הרבה, אבל הפעם אני לא מרשה לעצמי.

אני רוצה עוד ליטוף עוד חיבוק עוד נשיקה – כל פעם יותר.

וזה קשה להתמודד עם הדרכים הלא ברורות הללו שאני מתהלכת בהן,אך הפעם לבדי.

בדרך הסלולה שלי יש מקום נוסף,והוא עדיין שמור.

אני רוצה שתצטרף אליי,תאחוז בידי ולא תרפה לעולם,אני רוצה אותך קרוב אליי.

אני רוצה אותך איתי.