זהו, נגמר החופש.

עכשיו צריך להתמודד איכשהו ואני מרגישה שאין לי את הכוחות האלה.

אין לי כוח לחזור למסגרת המעצבנת הזאת, אין לי כוח ללחץ.

היה לי טוב ככה. עד שהתרגלתי לחופש אני כבר צריכה לעזוב אותו.

צריך עכשיו להתמודד עם ימים ארוכים, מליון בגרויות, מבחנים ומה לא.

אני מאמינה שבמשך הזמן אני אתרגל, אחרת יהיה מאוד חבל.

צריך בסופו של דבר להתמודד עם זה.

החופש הזה התחלק לי להמון חלקים. יש חלקים שאני רוצה למחוק מהזיכרון שלי ולא להיזכר בהם לעולם. תמיד בחופש הגדול אני מרגישה שעוד חלק ממני מאבד את  הטעם. אולי זה חלק מהעבודה שיש לי יום הולדת בחופש, ואני מרגישה שמשהו בתוכי גדל, מתבגר, מתפתח. החשיבה משתנה.

פתאום יש דברים שרואים אחרת, תחושות שלא חשבתי עליהם צצות פתאום, אנשים עוזבים לי את היד ולא חוזרים.

למדתי להכיר את האנשים שהיו סביבי בצורה אחרת, עמוקה. למדתי מזה שהם לא בדיוק היו "אנשים"

הבנתי את זה בדרך קשה וכואבת.

לעומת זאת היו רגעים שבאמת קשה לשכוח. אותם רגעים שהפכו חלק מהחופש לדבר מדהים וקסום.

היה אילת עם המשפחה (זמן איכות שכזה שהתפזר בכל מיני ימים בחופש. ים, ארוחות)

היה היהודים בניצנים ואת זה אני באמת לא יכולה לשכוח כי היה לי פשוט מדהים.

היה שוטי הנבואה -  נראה לי שאף פעם לא יצא לי להיות בהופעה כזאת, כל כך נוגעת ללב. כל כך שונה. כל כך אמיתית.

עבדתי בחופש והרווחתי כסף בזכות עצמי, חלק ממנו התבזבז לו כבר והחלק השני יתבזבז בקרוב.

אה, והייתה יום הולדת. 16.

שבאמת הייתי מופתעת בה, לא חשבתי שהיא תהיה כל כך טובה. הופתעתי לטובה.

אבל הינה.

הכל עבר,

הכל נגמר,

וחוזרים לשיגרה.

אז שיהיה לכם בהצלחה.