"לבסוף התקרבה אישה צעירה שאינה לבושה שחורים. כד על כתפה, וראשה מכוסה בצעיף, אבל פניה גלויות. הנער ניגש לשאול אותה על האלכימאי.

ובאותו הרגע נדמה לו כאילו עמד הזמן מלכת, ונשמת העולם גאתה בקרבו. כשהביט בעיניה השחורות וראה את שפתיה בין צחוק לשתיקה, למד את החלק החשוב ביותר של השפה שכל העולם מדבר בה – השפה שכל אחד בעולם יכול להבין בלבו. האהבה. משהו עתיק יותר מן האנושות, קדום יותר מן המדבר. משהו המעורר את אותו הכוח בכל פעם ששני עיניים נפגשות, כפי שנפגשו עיניהם כאן ליד הבאר.

לבסוף נפרטו שפתיה בחיוך – וזה בוודאי אותו – האות שחיכה לו כל חייו בלי לדעת זאת.

האות שניסה למצוא בכבשים ובספרים, בבדולח ובדומיית המדבר.

זאת שפת העולם בטהרתה. שום הסבר לא נדרש לה, כשם שהיקום נע בתוך הנצח אינו צריך הסבר.

מה שהרגיש הנער היה שברגע הזה הוא עומד מול האישה של חייו, וגם היא בלי מילים ידעה זאת. הוא היה בטוח בכך יותר מבכל דבר בעולם. הוריו וסביו הסבירו לו פעם שלפני האהבה מתארסים, לומדים להכיר זה את זה, דואגים שתהיה פרנסה מסודרת, ואחר כך מתחתנים. אבל אולי מי שאומר כך מעולם לא ידע את השפה הכלל עולמית. כי כשאתה נכנס לתוך השפה הזאת, קל להבין שמישהו בעולם מחכה לך, אם בלב המדבר ואם במרכזה של עיר גדולה. וכששני אנשים כאלה נפגשים ומבטיהם מצטלבים, העבר והעתיד נעשים חסרי חשיבות. רק הרגע הזה קיים, והביטחון הלא יאומן שכל מה שתחת השמש נכתב באותה היד. זו היד המעוררת אהבה, ובוראת נשמה-אחות לכל אדם עובד,ולכל אדם נח, ולכל אחד המחפש אוצרות תחת השמש. כי בלי אהבה כזאת לא תהיה משמעות לחלומותיהם של בני האדם. "

אני כרגע קוראת את הספר הזה,

ואני פשוט לא יכולה לעזוב אותו, כל כך מדהים.

ספר חכם. הסופר שכתב אותו פשוט חכם.

אני לא אגיד עוד הרבה

רק אמליץ לכם לקרוא אותו. כי הוא פשוט שווה את זה.

סוף שבוע נהדר שיהיה לכם.

3>